חג הפסח מאחורינו והינה השליש האחרון של שנת הלימודים נפתח בפנינו. גם השנה כקודמתה לא הייתה שגרתית, עברנו יחדיו סגרים, למידה דרך מסכים ולמידה בקפסולות ובקבוצת מלאות. כל חודש הביא עימו בשורות חדשות, אתגרים, חששות ואף קשיים. למרות כל השינויים, התקווה והחלום העניקו לנו כוחות גם כאשר היה נראה שהמציאות עולה על כל דמיון.
כל מי שבחר בדרך ההוראה יודע שגם ללא הטלטלה שהביא עימה הקורונה, ללא תקוות וחלומות לא ניתן להתמיד במערכת. שני הכוחות הללו הם הכוחות המניעים את שגרת מלאכת ההוראה. התקוות והחלומות מאפשרים לנו להביט מעבר לכאן ולעכשיו, לחבר סיפור רחב יותר בו אנו רואים את תמונת העתיד הרצויה. פעמים בדמות של תלמיד המצליח להתגבר על קושי ולהגיע להישגים ופעמים בדמות מעשה משותף שמתקיים על ידי תלמידי הכיתה. אלו הם חלומות קטנים הנרקמים לאיטם ויוצרים מציאות שעבורה כדאי להתמיד ולהמשיך במסע.
אנו נמצאים בתווך שבין חג הפסח לבין המועדים הלאומיים, הללו מסמלים יותר מכל את החיבור שבין תקוות וחלומות לבין שינוי המציאות בה אנו חיים.
כוחו של חג הפסח מצוי בהעברתן של התקוות והחלומות מדור לדור. סיפור המסופר בחיק המשפחה והופך לנרטיב משותף המציב במרכזו ערכים ותמונת עתיד שנשארים רלוונטיים גם לאחר מאות ואלפי שנים. הימים הלאומיים הם יצירה יחסית חדשה, אך הם שעונים על אותן יסודות קדמונים של היכולת לחלום ולהגשים, תוך הכרה במחירים שיש לשלם על מנת להגשים את החלום בדרך למימושן של התקוות.
כוחם של פסח והחגים הלאומיים טמון ביכולת שלנו להפוך אותם לרלוונטיים בכל שנה ושנה. זאת באמצעות שזירה של החלומות והתקוות הייחודיות לכל אחד ואחת מאיתנו, המהווים חלק מהסיפור הגדול. החיבור בין היחיד והקבוצה לבין החלומות הגדולים, הם אלו המקנים את הכוח לפעול וליצור גם אל מול מציאות מורכבת המשתנה ללא הרף.
פסלו של חוזה המדינה הרצל בגן הפסלים בבית הנשיא. צילום: אבי אוחיון, לע”מ
במילים החותמות את ספרו, אלטנוילד, בחר חוזה המדינה בנימין זאב הרצל לבטא את המתח המתקיים בכל עת בין חלום למציאות, בחמקמקות ההופכת חלום ממחשבה למעשה המשנה את פני המציאות:
“אם תרצו אין זו אגדה … אבל אם לא תרצו , כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה – ויישאר אגדה … החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות” (בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד).
החלום והתקווה הם הכוחות המניעים לפעולה, אך הם חייבים גם את המעשה על מנת שיהיו נוכחים במציאות הסובבת אותנו. כדבריו של הרצל לא די בחלומות ותקוות, לא ניתן להישאר רק עם תמונת עתיד מיטבית לתלמידים, לבית הספר ולחברה בה אנו חיים. על מנת לקיימה יש לפעול ולהנכיח אותה במציאות. הסיפור המשותף והמעשים שלנו כיחידים וכחברה הם אלו ההופכים חלומות גדולים למעשים המוציאים מעבדות לחירות, המכוננים עם, היוצרים חברה ובונים מדינה. כהמשך לדרך שסללו לנו הקדמונים גם צוותי החינוך מצליחים לקחת חלומות ותקוות ולהופכם למציאות ובכך ממשיכים הם מהווים שלב נוסף בשרשרת ארוכה בת אלפי שנים של יצירה והתחדשות.
בעיצומם של ימי התקווה והחלום, אני מאחל לנו שנדע לחלום בגדול ולהגשים בימי שגרה.
__
אברהם אייזן הוא סמנכ”ל חינוך ותפעול בבינ”ה
