בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

דורשים קהילה? מורה נבוכים קצר על קהילה וקהילתיות

בשנים האחרונות המושג קהילה הפך להיות מאד טרנדי. אולי הדבר קשור לכך שבמציאות חיינו הדיגיטלית, האורבנית והפוסט-מודרנית, המאופיינת לא אחת בתחושת ניכור ובדידות, יש לו לאדם צורך גובר והולך בהשתייכות למעגלי זהות ושייכות משמעותיים. או אולי מדובר בצורך טריוויאלי לסיפוק צרכים חומריים או רגשיים שחיי העת הזו מזמנים לנו. כך או כך, נדמה כי כל כך הרבה דברים מוגדרים כקהילה, עד כי קשה להבין מהי בכלל משמעותו של מושג זה. כך, למשל, פעילות האחריות התאגידית של בנק הפועלים נקראת "בנק הפועלים למען הקהילה", רופא העובד במרפאה עירונית נקרא "רופא בקהילה", שיקום מחוץ לבית חולים נקרא "שיקום בקהילה", יש קהילת הלהט"ב ויש את קהיליית המודיעין, ישנן אינסוף קהילות וירטואליות בכל נושא שאפשר לעלות על הדעת וכן הלאה וכן הלאה, עד כדי טשטוש ובלבול מוחלט, כאמור, באשר למשמעות המושג. מהי אם כן קהילה? כל קבוצה באשר היא? החברה הישראלית? האנושות בכללותה? העיר? השכונה? היישוב? בלאגן.

נדמה שיש צורך לעשות מעט סדר באנדרלמוסיה המושגית הזו. עבורנו כאנשי חינוך וחברה, הקהילה הנה ללא ספק זירת התערבות משמעותית ביותר. בבינ"ה אנו מגדילים ואומרים כי העיסוק בקהילה, יחד עם הלימוד והעשייה החברתית, מהווים את ליבת עשייתנו כתנועה. חשוב אם כן, שנעצור רגע וננסה לבחון את המושג קהילה במבט מעט יותר מקצועי ונדע להגדיר לעצמנו מהי בכלל קהילה, מהן מרכיביה ובמה היא מאופיינת, מה נכלל בה ולא נכלל בה. בקיצור – ננסה "לפזר מעט את הערפל" סביב המושג החמקמק הזה.

תורה, עבודה וגמילות חסדים

ישנה כתיבה מקצועית ענפה בארץ ובעולם על נושא הקהילה וישנן הגדרות מקצועיות שמקובלות על אנשי מקצוע הפועלים בתחום. ראשית, נהוג לסווג קהילות לשני סוגים עיקריים – קהילות מקום (גאוגרפיות) וקהילות פונקציונאליות (קהילות בעלות מכנה משותף). קהילות המקום, כשמן כן הן – מבוססות על קרבה גיאוגרפית, לדוגמא שכונה, קיבוץ, מושב וכיוב'. קהילה פונקציונאלית היא כל קהילה בעלת מכנה משותף, לאו דווקא בעלת מיקום פיזי משותף – למשל הקהילה הלה"טבית, קהילות תחביבים ותחומי עניין כאלה ואחרים (כגון קהילות רוכבי אופניים, קהילת אספני חוברות קומיקס וכיוב'), קהילות דיגיטליות למיניהן ועוד ועוד. למעשה, רוב האנשים בני זמננו, חברים בו זמנית במספר קהילות פונקציונאליות, חלקן משמעותיות יותר וחלקן פחות, חלקן "אינטנסיביות" יותר וחלקן פחות…

אך כיצד נוכל בכלל להגדיר שקבוצת אנשים מסוימת נחשבת לקהילה? ובכן, מקובל לעשות שימוש בשלושה פרמטרים מרכזיים אשר מידת קיומם מראה על מידת הקהילתיות של הקבוצה – זהות, אורחות חיים וערבות הדדית. ואם "אגייר" את המושגים לשפה יהודית יותר, נוכל להגדיר את שלושת הפרמטרים הללו בהשאלה מפרקי אבות כ': תורה (זהות), עבודה (אורחות חיים) וגמילות חסדים (ערבות הדדית).

כאשר אנו מדברים על התורה / הזהות, אנו מדברים על כך שחברי הקהילה חולקים זהות משותפת, כלומר חברי הקהילה מגדירים את עצמם כשייכים לקהילה וכחולקים סט משותף של ערכים. כלומר קיים בסיס ערכי-זהותי משותף לקהילה זו.

כאשר אנו מדברים על עבודה / אורחות חיים משותפים, אנו מתכוונים לכך שחברי הקהילה מקיימים בצורה מאורגנת אירועים, מפגשים וטקסים משותפים, כלומר מקיימים סדר יום משותף. כאן נכנס גם ההיבט הארגוני: קהילה אשר פועלת בצורה מאורגנת, ויש לה מנגנוני הנהגה והובלה כגון ועדות וצוותים מובילים כאלו ואחרים. באשר לגבולות הקהילה, חשוב לציין כי מקובל, מקצועית, לתחום גבול לקהילה בהכרות אישית משמעותית בין פרטיה. כלומר, ככלל, קהילה תמנה לא יותר מעשרות עד מאות בודדות של חברים.

ומה בדבר הערבות ההדדית / גמילות החסדים? כאן מדובר על מידת הערבות הקיימת בקהילה, הן פנימה כלפי חבריה, והן החוצה, כלפי החברה הסובבת אותה. כאשר אנו מדברים על ערבות הדדית פנימית, השאלה המרכזית היא: האם, ועד כמה, חברי הקהילה מסייעים האחד לשני? המנעד כאן רחב מאד והוא מתחיל באכפתיות בסיסית ואנושית לשלום רעך באשר הוא, ממשיך בצרכים יומיומיים כגון סיוע בטיפול בילדים, סיוע בהשגת מוצרי מזון או פריטים שונים, ומגיע עד למנגנוני שיתוף כלכלי אינטנסיביים כמו אלו אשר קיימים בקיבוצים שיתופיים. כאשר אנו מדברים על ערבות המופנית "החוצה", הכוונה לשאלה כמה הקהילה רואה לעצמה, בכח ובפועל, תפקיד בשינוי חברתי בחברה הסובבת אותה, עד כמה הקהילה כקולקטיב ו/או פרטיה מעורבים חברתית במרחב שבו הם חיים.

אם כן, לאחר שחידדנו לעצמנו מעט יותר את המושג קהילה ואת הפרמטרים להגדרתה, עלינו להזכיר לעצמנו שמהות עשייתנו החינוכית בבינ"ה מטרתה אחת: לאהוב את רענו כמונו, להיטיב עם האדם שמולנו, האדם שנברא בצלם האלוהים. הקהילה הנה אחת הפלטפורמות המשמעותיות ביותר ויש בכוחה לאפשר לאדם להרגיש מוגן, שייך ואהוב, מרחב שבו יוכל להשפיע ולשנות. לא בכדי חי עם ישראל במבנה קהילתי הדוק באלפיים שנות גלות בתפוצות, וללא ספק זו אחת מהסיבות המרכזיות לשרידותם ועצמתם הפיזית והרוחנית של היהודים לאורך הדורות. ואולם, באופן אירוני, דווקא חיי היהודים בביתם הלאומי המחודש דלדלה מאד את המנגנון הקהילתי המופלא שליווה אותם לאורך עידן ועידנים, שהרי רוב היהודים שחיים כיום בארץ חיים אורח חיים עירוני, שככלל, אינו מאופיין בקהילתיות חזקה.

 הקהילתיות ככלי בחיי היום-יום

הנה כי כן, אני רוצה לשוב לפועלנו בבינ"ה. אנו שבים ואומרים השכם וערב, כי בבינ"ה אנו עוסקים בלימוד, בעשייה חברתית ודורשים קהילה. אני רוצה להציע את העקרונות הקהילתיים, המכילים כאמור את מימד העיסוק הזהותי (התורה), מימד אורחות החיים המשותפים (העבודה) ומימד הערבות ההדדית (גמילות חסדים), כעקרונות בסיס לעשייתנו החינוכית והחברתית.

אני טוען, למעשה, כי פעילות "בינ"תית" במיטבה, או במילים אחרות – העצמה קהילתית נוסח בינ"ה, שואפת למקסם את יישום העקרונות הקהילתיים. כך, בעבודתנו עם קבוצות כמעט מכל סוג שהוא, אנו שואפים לממש את אותן 3 העקרונות:

  1. אנו שואפים לחזק ולהעמיק את השיח הזהותי המשותף בקבוצה, כזה שיהיה מכיל ויאפשר מקום לכולם, שינסה לברר את הטוב המשותף ויתמודד על החזון האישי והקולקטיבי של חבריו.
  2. אנו מעודדים את הקבוצה לייצר עבור עצמה אורחות חיים משותפים. לחוג יחד חגים, לייצר "מסורות" פנימיות, לעודד בניית מנגנוני הנהגה פנימיים (ועדות וכיוב') ועוד.
  3. אנו מעודדים ומסייעים בידי הקבוצות לפתח את ההיכרות האישית והקשרים האישיים בתוך הקבוצה, לטפח את הערבות ההדדית בקבוצה. ולא פחות חשוב, אנו מעודדים את קבוצותינו לשאת את העיניים גם החוצה מן הקבוצה, אל עבר הסביבה המקיפה אותן, אל עבר החברה הישראלית, ולהיות מעורבים בה ולגלות מחויבות חברתית.

כל האמור לעיל נכון כמעט לכל מסגרת שאנו באים עמה במגע בבינ"ה. הוא נכון עבור כל קומונות שנת השירות וקבוצות המכינה אשר חיים שנה מאד אינטנסיבית ברמה הקהילתית, זה נכון עבור הישיבות החילוניות, שהקבוצות הלומדות בהן עוסקות "בתורה, עבודה וגמילות חסדים" . זה נכון עבור גדודים או סגלי פיקוד בצה"ל, אשר השבתות עם בינ"ה מסייעות בידי המפקדים להעמיק את השיח הזהותי ביחידות ולחזק את בהן אספקטים קהילתיים. זה נכון עבור בתי ספר המחפשים לחזק את הזהות המשותפת, ליצור אירועים ומסורות בית ספריות, לחזק את הנהגת ההורים והתלמידים, להעמיק את תחושת ה"יחד" של בית הספר ועוד. וזה ודאי וודאי נכון בעבודתנו בשכונות מוחלשות ומודרות בהן אנו מסייעים בבניית קבוצות מנהיגות מקומיות אשר עוסקות בגיבוש זהות מקומית ויהודית-ישראלית, חוגגות יחד חגים, בונות מסורות קהילתיות ומחזקות את רשתות הקשרים האנושיים בשכונה. והייתי יכול להפליג בדוגמאות רבות אחרות הנוגעות למרחבי העשייה שלנו בבינ"ה אך קצרה כאן היריעה.

אז נסכם ונאמר: מימוש העקרונות הקהילתיים הנם נדבך מרכזי בהצעת האלטרנטיבה היהודית-ישראלית אותה אנו מציעים בבינ"ה. הקהילתיות הנה בו בזמן גם אמצעי וגם מטרה, בבואנו לבנות חברה ישראלית אשר זהותה היהודית שמה במרכז את קדושת האדם שנברא בצלם, את החתירה לצדק חברתי ואת המחויבות לריבוי קולות בעם. הגיע הזמן להשיב עטרה ליושנה ולשוב ולחזק את הקהילתיות והמנגנונים הקהילתיים בישראל בכמה שיותר זירות ובכמה שיותר אמצעים. ויפה שעה אחת קודם.


עו"ס אורי כרמל הוא לשעבר מנהל אגף קהילה בבינ"ה – התנועה ליהדות חברתית וחבר "קהילת קמה" בבאר שבע.

מאמרים נוספים: