יום המשפחה הוא החג אשר זכה לגלגולים הרבים ביותר, מאז כניסתו הראשונה אל לוח השנה של תרבות אנושית כלשהי. כמו חגים רבים, מקורו בתרבות הפגאנית של יוון העתיקה, בה הוקדש יום חג לאלה הטיטאנית ריאה, שהייתה אמם של אלי האלימפוס הראשונים. הנצרות הפכה את החג ל”יום אם הכנסייה”, ומשם קצרה הדרך לביטויים מקומיים שונים שתרבויות רבות, ממזרח וממערב, אימצו לעצמן. המשותף לכולם היה כמובן חגיגת דמות האם ומקומה במשפחה ובחברה. בישראל, זכה יום האם לציונים עירוניים שונים קודם להפיכתו בתחילת שנות השישים ליום לאומי, אשר השתנה במהרה מיום האם ליום המשפחה.
מהו יום המשפחה? באתר ספריית מט”ח נכתב: “ביום המשפחה מדגישים את הקשרים בין בני המשפחה הקרובה והמורחבת ונותנים את הדעת על מהות האהבה ועל התמיכה ההדדית בין בני המשפחה”. לכאורה נשמע ראוי ומבטיח, אבל איך עושים את זה?
בית הספר מזמן למורים ולתלמידים מרחב ייחודי שלא מתקיים בכל בית: מגוון. בכיתה של שלושים תלמידים קיימים ייצוגים לשלושים משפחות לפחות ואין אחת זהה לחברתה. ברור שהמוצא הקל יותר הוא בהתכנסות פנימה של התלמידים אל משפחותיהם, דבר שפעמים רבות בא לידי ביטוי ביצירת ברכות, ראיונות משפחתיים וחיבור אישי, וכל אלה חשובים וראויים. השאלה היא אם לא עומדת לפנינו הזדמנות פז, המתפספסת בכל פעם מחדש, להסתכל סביב אל מחוץ לד’ אמותינו ולראות מה עוד נמצא בסביבה שלנו? איך חיים אחרים? מה ניתן ללמוד מהגיוון הקיים בכיתה?
דוגמה חיה לאתגר שבתיווך השונות לילדים הזדמנה לי לפני כמה ימים כשקיימתי שיחה עם מיכאל, בני הלומד בכיתה ג’ בבית ספר ממלכתי-עירוני במרכז הארץ. במסגרת השיחה שהתגלגלה לעיסוק במבנים משפחתיים שונים, זכיתי להארה בנושא. זה זמן רב שמיכאל מדבר על כך שישנם ילדים עם אב אחד ושתי אמהות או אם אחת ושני אבות ובכל פעם מחדש אני שמחה וגאה בילד הפלורליסט שלי שמקבל מודלים שונים בכזו פשטות. אלא שבשיחתנו הבנתי שלתפיסתו, ילדים זוכים לשתי אמהות או שני אבות משום שיש להם אם או אב הנשואים למספר בני/ות זוג. אמנם עדיין מדובר במבנה משפחתי שונה משלנו, אולם היה ברור שמבחינתו, המודל הבסיסי הוא של אישה החיה בזוגיות עם איש, פלוס-מינוס כמה תוספות. אני זיהיתי שעת כושר לפתוח את הנושא ולדבר בגובה העיניים, לרבות דוגמאות של אנשים מוכרים לי ולו, אבל בה בעת תהיתי, למה רק עכשיו? ולמה רק בבית?
האומץ לשוחח על משפחות שונות, זהה בעיני לאומץ לדבר על אנשים שונים. אנו שואפים לחנך את ילדינו לקבל את מי ששונה מהם פיזית, מנטלית, כלכלית או תרבותית. יום המשפחה הוא אפוא הזדמנות לצאת מהשבלונות של כרטיסי ברכה ושירי גיל ולאפשר שיח בגובה העיניים על סוגים שונים של משפחות. כאשר אין מבנה בסיסי אחד, אלא מגוון עצום של מבנים שונים ומשתנים. אל תתנו להזדמנות הזו לחמוק מבין ידכם, קחו אותו ושוחחו עם תלמידיכם!
לירון בירן-ניסנהולץ היא רכזת תחום תרבות יהודית ישראלית במחלקת החינוך בבינ”ה
