לפני כחודש מצאתי את עצמי יושבת בכפר קטן בצפון רואנדה, הגעתי לשם כחלק מהתמחות אימפקט (OLAM Impact Fellowship) שאני עושה השנה בארגון היהודי ״עולם״ שעוסק בפיתוח גלובלי ותיקון עולם במדינות מתפתחות.
בכפר הזה ברואנדה ישבו מולי 30 גברים, נשים וילדים, שבאו לספר לנו את הסיפור האישי שלהם מהג׳נוסייד הנורא שהתרחש פה רק לפני 24 שנים. ולא, אלה לא היו סיפורים של ניצולים או שורדים בלבד. בכפר הקטן הזה גרות, זו לצד זו, משפחות של שורדים מהג׳נוסייד ומשפחות של מי ששיתפו-פעולה עם הג׳נוסייד. כן כן, תוקפים ושורדים שחיים באותו כפר, שהחליטו לעבור תכנית פיוס מיוחדת ובחרו להקים יחד את הכפר הזה, לחזור לגור בית ליד בית, לחלוק מיכל מים, כלי עבודה ובעצם, לחזור להיות קהילה, כמו שהיה לפני הג׳נוסייד.
רק כדי להבהיר, לפני 24 שנים היה ברואנדה רצח-עם בו נרצחו כ800,000 א.נשים במאה ימים, חורבן הבית חברתי ומדיני גמור.
ישבתי מולם והקשבתי. אני זוכרת שזה היה נראה לי כל כך סוריאליסטי מצד אחד, איך אפשר להתפייס עם מי שרצח את המשפחה שלך? איך אפשר לסלוח? איך לא נופלים לייאוש? איך אפשר לעבור הלאה? לבחור לחיות יחד? יש בזה משהו ״לא טבעי״, לא הגיוני. מצד שני, הייתה בי הערכה עמוקה וכנה אליהם ולרצון העז שלהם לעשות חשבון נפש חברתי, לשקם את עצמם מההריסות, לעצור את מעגל האלימות והשנאה. להמשיך לחיות וליצור לעצמם ולדורות הבאים את העולם הראוי לחיות בו. זה היה מעורר השראה. לא רק לעשות חשבון נפש חברתי, אלא גם לתקן, ליצור עולם טוב יותר, חברה צודקת יותר.
אישה אחת מהכפר הפתיעה אותי בשאלה: ״קראתי בתנ״ך שאתם היהודים, אתם העם הנבחר. אז מה אתם עושים עם זה?״.
שאלה מעולה. האמת שלאורך כל השיחה איתם לא הפסקתי לרגע לחשוב עלינו. על החברה שבנינו, על המדינה שקמה כנגד כל הסיכויים, ועל מה אנחנו עושים כדי לתקן את העוולות שנוצרו פה, על מה אנחנו עושים כדי להצדיק את התואר שקיבלנו, ואיזו אחריות יש לנו כלפי עצמנו וכלפי העולם. לא הייתה לי תשובה. ואולי זו המטרה בכלל, לא למהר לענות, אלא דווקא להישאר עם השאלה המצוינת הזו – מה אנחנו עושים ועושות כדי להיות טובים ולהפוך את המקום הזה לטוב יותר?
גורדון כתב על זה בהרהוריו על יום כיפור: ״היה לעם יום מיוחד לחשבון הנפש עם עצמו בתור עם… יום מיוחד לביקורת חשבון החיים, להתמכרות שלמה לתביעות העליונות של הרוח האנושית. היחיד בתור יחיד יכול לעשות לו את חשבונו עם עצמו בכל יום, או ביום שימצא טוב לפניו. פה – כמו בכל מפעל לאומי – חשובה העוצמה, שהאישיות הפרטית מרבה מתוך צירוף הכוחות.״
יום כיפור הוא לא רק יום לחשבון נפש אישי, הוא יום שבו ריבוי הכוחות, העובדה שכולם נקראים להתעוררות, לחשבון נפש, לתיקון, משנה לגמרי את כללי המשחק. יום כיפור הוא בעיניי מתנה אדירה שקיבלנו מן המסורת היהודית. לא רק היום עצמו, אלא כפרטיקה לחיים – עצרו הכל, בקשו לעשות חשבון נפש אמיתי, להיות טובים יותר ממה שהייתם, תשפרו איפה שצריך, חפשו אי צדק ותשנו אותו, תקנו את הזקוק לתיקון, והכי חשוב – תעשו את זה ביחד.
הנביא ישעיהו בהפטרת יום הכיפורים אמר את זה בפשטות: ״הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–יוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ; הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ–הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה (?!?) הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם״ – ישעיה נ״ח
במילים פשוטות? יום כיפור לא נוצר כדי שתצומו ותתאבלו על המצב שבו החברה והעולם נמצאים. אל תבכו יום אחד בשנה ותבקשו מחילה ובשאר השנה לא תעשו כלום כדי לתקן. התעוררו מן הפסיביות! הפכו את יום כיפור ליום של צדק חברתי, של דאגה לחלש, של עשיית טוב, יום של תיקון עולם!
איזה הפסד חברתי עצום יהיה לוותר על יום כיפור, או להפוך אותו ליום שפשוט ״צריך לעבור אותו״, שמי שמתחבר מתחבר ומי שלא ״שיכבד״. הדרך הכי טובה ״לכבד״ את יום כיפור תהיה שכל בית בישראל יתרגל אותו, לאו דווקא בצום או בתפילה, לאו דווקא בבית הכנסת, אלא בכך שלא נוותר על ההתכנסות, על חשבון הנפש, על השאיפה לתיקון לכל השנה. זהו האידיאל של יום כיפור שהמסורת היהודית מבקשת – לא לצום פעם בשנה, אלא לפעול כל השנה למען חברה צודקת יותר ולא ליפול לייאוש. אידיאל שאין לו סוף.
״אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן״ (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר״ן). רואנדה לימדה אותי על היכולת האדירה של עם שלם שמחליט לעשות תיקון, שמחליט לעצור את ההידרדרות ולעשות מאמצים כבירים כדי ללכת בדרך חדשה. למדתי על כוחה של הקהילה ועל יכולתה להביא לשינוי כללי, ברווחה, בבריאות, בחינוך, בחקלאות. למדתי על החשיבות הגדולה שיש לנו, כחלק מקהילות יהודיות בעולם, להכיר את האתגרים השונים הקיימים בעולם ולבקש להיענות אליהם, למדתי שלתיקון עולם אין גבולות, וגם, שזה אפשרי לצרף לבבות סביב תקווה ושלום וש״לא בשמיים היא״. במהרה בימינו!
שיהיה לכולנו יום כיפור משמעותי ושנת ״תיקון עולם״ נהדרת!
מור שמעוני היא רכזת תחום צעירים בבינ”ה וכיהנה כשליחת בינ״ה להודו
