האם תהליך הפיכתו של טקסט לטקסט מקודש יכול להתרחש באופן מלאכותי? לכאורה, חד־משמעית לא. תהליך היווצרותו של טקס הזוכה למעמד מקודש הוא אטי וארוך שנים, ורק אחרי כמה מאות שנים לכל הפחות מתאריך היווצרותו של הטקסט אפשר לקבוע אם זכה למעמד מקודש בקרב קהילה מסוימת.
אמנם ייתכן שכך קורים התהליכים הללו בהיסטוריה, ועם זאת, התלמוד הבבלי מציג תפיסה אחרת לחלוטין במסגרת דיונו המרתק בתהליך ההקדשה של אחת מחמש המגילות בתנ”ך – מגילת אסתר.
התלמוד הבבלי במסכת מגילה דף ז’ ע”א מספר על התפתחות חג הפורים ומגילת אסתר. לפי הסיפור התלמודי, אסתר המלכה, העומדת מאחורי כתיבת המגילה וקביעת חג הפורים (כפי שמשתמע במפורש במגילה עצמה), שולחת בקשה לחכמים – “קבעוני לדורות”, ואחר כך היא שולחת בקשה נוספת – “כתבוני לדורות”. פירוש: אסתר המלכה נלחמת על המעמד הקנוני של החג שייסדה ושל המגילה שכתבה. היא דורשת הכרה וזכות כניסה לשני הקנונים היהודיים החשובים ביותר: ללוח השנה העברי – חג הפורים, ולתנ”ך – מגילת אסתר.
לפי התלמוד, בתחילה חכמים מסרבים לבקשתה בתואנה ש”קנאה את מעוררת לנו בין האומות”, ועוד תירוץ יש להם – אין שום דבר במקרא היכול לשמש אסמכתא לקביעת חג חדש בלוח השנה העברי. אבל אסתר אינה מוותרת ולוחצת ומקבלת מה שהיא מבקשת – קובעים את חג הפורים חג לדורות.
אולם הוויכוח בתלמוד נמשך: האם נאמרה מגילת אסתר ברוח הקודש? האם היא יכולה להיכנס לקנון המקראי כמגילה שוות ערך למגילת איכה, למשל, או למגילת רות? החכמים מנסים למצוא במגילת אסתר, ששם אלוהים אינו מוזכר בה במפורש (אלא רק במשתמע, ממש כמו ב”צור ישראל” של מגילת העצמאות), רמז או הוכחה לרוח הנבואה השורה על מגילת אסתר, והם מסתבכים בהוכחות משונות. אחת ההוכחות מעוררת מחשבה במיוחד: נאמר במגילה “וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם”. מאין ידעה אסתר שלא בזזו?! האם שהתה בכל בית ובכל חצר שהנוקמים היהודים נכנסו אליהם? אלא, סימן הדבר שהייתה לה רוח הקודש, ועל כן דבריה ראויים להיכלל בקנון הנבואי.
לרגע קט אפשר לאבד אמון ברציונליות של התלמוד, אך אז מגיע ומפתיע האמורא הבבלי הידוע שמואל ואומר: “נאמר ‘קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ’ – קיימו למעלה מה שקיבלו למטה”. הסוגיה התלמודית מסכמת את הדיון במחמאות רבות לשמואל על שהוא טוען שמה שחשוב הוא מה שמחליטים למטה – בארץ, בעולם, בבשר ודם. ואם כן, מה לנו ברוח הקודש – או שלא ברוח הקודש. רוח הקודש היא מה שאנו מסכימים עליו למטה, ורוח הקודש עונה אחרינו אמן.
ואותו שמואל אומר גם שלקח זמן רב להכניס את מגילת אסתר לכתבי הקודש, לקנון העברי. בתחילה זכתה מגלת אסתר למעמד קדוש רק לשם קריאת נוסח הסיפור בחג הפורים. זאת אומרת, רק הסיפור עצמו התקבל כסיפור מכונן, ורק מאוחר יותר התקדש גם הטקסט הכתוב שלה, אותן המילים הכתובות על הקלף, המילים שקוראים אותן בטעמיהם בחג הפורים. אבל מכל מקום, מה שחשוב הוא מה שקורה למטה, אצלנו, כאן על פני האדמה.
אם תרצו, מדרשי ההגדה שנצליח לפתח על מגילת העצמאות, הם שיוכלו לקחת את החברה הישראלית עוד כמה צעדים גדולים קדימה בלי שהמרקם הפנימי שלה יתפרק.
