השבוע יש לנו פתיחה של ספר חדש בסדר פרשות השבוע – ספר דברים. בפתיחה של ספר חדש יש פוטנציאל לסיפור שעוד לא גילינו, לדבר חדש שיופיע בפנינו. הספר שאנו מתחילים את הקריאה בו הוא סיכום של כל מה שנאמר עד עכשיו, רגע לפני הכניסה לארץ. החידוש המשמעותי שמופיע בו הוא שהמנהיג שעד עכשיו היה איש של מעשים, הופך להיות איש של מילים. זאת הפרשה הפותחת את נאום משה אל העם.
משה איש מעשי
את משה אנחנו מכירים מפרק א’ בספר שמות. מכל סיפוריו מתגלה איש של מעשים ששואף תמיד לצדק, תיקון עולם. עוד בימיו בארמונו של פרעה, כשנוכח לעוולות הוא היה עושה לפני שהיה מדבר. אולי כשתיארו אותו ככבד פה וכבד לשון, הכוונה הייתה לא שהוא מגמגם אלא שהוא איטי בדברים היוצאים מפיו ומהיר במעשים.
לאורך שלושה ספרים (שמות, ויקרא, במדבר) הדמות המרכזית בעם, המנהיגה את העם בהליכה הסיזיפית במדבר, מגלה לנו מנהיג שהוא איש מעשים. הוא מתווך לעם את רצון ה’, מגן על העם כשצריך, מחנך ובונה את בני ישראל לעם. פעולה היא תנועה של התקדמות, גם כשהפעולה לא מספיק נכונה ברגע נתון. לא תמיד הפעולות שמשה עשה היו חיוביות. העונש של אחת מהפעולות המפורסמות ביותר שלו כשמשה היכה בסלע, היה לא להיכנס לארץ ישראל.
בפרשת דברים, הפרשה הפותחת את ספר דברים, מתגלה לנו צד חדש של משה. הוא עומד מול העם אחרי המסע הארוך שעברו, רגע לפני שהם נכנסים אל הארץ המובטחת, והוא מסכם את עיקרי הדברים שחשוב שיהיו “בארגז הכלים” של העם. כתוב שהוא “בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר“. במעמד הפרידה הוא בוחר להדגיש את הדברים החשובים ולשלח אותם לדרכם, בלעדיו. ספר דברים הוא מעין הסיכום של המסע הארוך שעברו יחד ויש בו גם דרישה של משה מהעם בנוגע לאיזה מין עם הם צריכים להיות בארץ ישראל. כמה חשוב לסכם במילים את התורה שעומדת ביסודו של העם שיכנס אל הארץ המובטחת בעוד רגע.
מנהיג המאחד את העם צריך שיהיו לו מילים ברורות שיבואו עם מעשים מדויקים. יותר מהכל, המנהיג צריך שיהיה לו חזון לעתיד טוב יותר. זאת אנו למדים מתחילתו של הסוף של משה כמנהיג היחיד שעומד בראש העם. לא בכדי ההפטרה של פרשת השבוע לקוחה מתוך חזון ישעיהו והשבת מכונה גם ‘שבת חזון’.
הקשר בין פרשת דברים לט’ באב
כל פרשה נמצאת במקומה בסדר הקריאה על לוח השנה העברי. כך יוצא שבכל שנה פרשת דברים נמצאת בצמוד לט’ באב. מעניין לעצור ולבחון את הקשר בין ט’ באב לפרשת דברים.
כבר בתחילת הפרשה משה מתאר את מקומו המרכזי בתוך העם כמגשר, מפשר ומתווך ביחסים שבין אדם לאדם “אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טׇרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם” ודורש מהעם שמעתה הם אחראיים על היחסים בתוך העם. הוא מצווה עליהם להביא אנשים חכמים, נבונים וידועים שיהוו ראשי השבטים שינהלו את החברה המתהווה. בחברה הזו צריכים להיות שופטים הוגנים שירדפו את הצדק. בנוגע למהו משפט צדק, גם את זה משה מפרט: במשפט צדק אין הבדל בין הבאים למשפט – בין אם השופט מכיר את הנשפטים ובין אם לא, בין אם אחד מהם גדול או ידוע בציבור לבין אם הוא קטן, בין אם האחד מפחיד ורשע לבין אם לא.
ספר דברים, ובפרט פרשת השבוע הנוכחית, הוא הספר שמסכם את תקופת הנדודים הארוכה של בני ישראל במדבר והוא מכין את העם לשלב הבא – ההתמקמות על אדמת ארץ ישראל. דווקא בספר שמסמל את תחילת תקופת ההשתקעות על הארץ, אנו פוגשים את ט’ באב שמציין את הגלויות הארוכות שאליה יצאו בני ישראל אחרי חורבנות בתי המקדש.
ט’ באב הוא המועד שעל פי המסורת חרבו שני בתי המקדש והיהדות יצאה לגלות. נהוג לקרוא בליל ט’ באב את מגילת איכה שמכנסת בתוכה חמש קינות על חורבן ירושלים וגלות היהודים ממנה. ירושלים, שהיא הלב הפועם, נחרבה בתהליך הארוך בו יושביה חטאו ופשעו והביאו על עצמם רעב כבד, עוני מחפיר וחוסר הנהגה צודקת. במגילה מתוארים סיפורים קשים מאד על החברה הקורסת, המעונה והגוועת, טרום חורבן בית המקדש. בהיעדר חזון משותף וברגעים של חוסר אחדות בהם כל אדם דואג אך ורק לעצמו על חשבון אדם אחר, אין בית משותף. כשבית המקדש נחרב, זה היה אקורד הסיום של הסאגה, אבל אם נקשור בין פתיחת פרשת השבוע לט’ באב אז מה שאנחנו צריכים ללמוד מתוך הקשר הזה הוא שעלינו להסתכל על החברה שלנו, על יחסים של שותפות בין אדם לחברו ועל הנהגה שיש לה חזון של אחדות, צדק ושלום. מעניין לקרוא את פרשת השבוע שהיא תחילת ההתמקמות על הארץ יחד עם מגילת הקינות – מגילת איכה, ולעמוד על התנועה שיש בין עם המתיישב על ארצו לבין עם הפזור בגלויות.
__
נופר סימפסון היא ראשת הישיבה החילונית בינ”ה בחיפה
