בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

העיר שחוברה לה יחדיו? | סיור בין גבולות לנקודות מפגש ברחובותיה של ירושלים

ירושלים אינה רק עיר של קדושה- עיר של כיפות בית כנסת, צריחי מסגדים ומגדלי כנסיות, אלא גם עיר של בתי מגורים, חנויות, כבישים סואנים, מגרשי חנייה ואזורי תעשייה. המתח המתקיים בין הממד השמימי לארצי, מגלם את סיפורה של העיר שנמצאת במאבק מתמיד על זהותה שלא מפסיקה להתפתח ולהתעצב במשך הדורות.

**

הסיור  שאליו נצא יחד מדליק זרקור על היחסים החברתיים בין השכונות, על יחסי הגומלין, על המושג שכנות ועל העושר והגיוון במושג "אחר" המתקיימים כולם בין סמטאות העיר ורחובותיה. סיורנו מספר את סיפור התפתחותה של ירושלים  אל מחוץ לחומות, ובוחן האם היציאה מהחומות הביאה עימה בשורה מעבר למימד הפיזי? האם אכן נשברו החומות בין הציבורים השונים, או שמא חומות אלו עדיין מפלגות את הציבור

הסתקרנתם? קחו כובע, נעלים נוחות, בקבוק מים ובואו נצא לדרך בין רחובותיה של העיר שחוברה לה יחדיו. 

תחנה ראשונה- בניין כלל מבית ספר מקצועי למרחב מקיים

 נתחיל את מסענו בבניין כלל השוכן בסמוך  לשור מחנה יהודה, המוכר והסואן. הבניין העצום ניצב על חורבותיו של  בית הספר לבנים, "כל ישראל חברים- אליאנס", בית הספר המקצועי הראשון שנבנה עבור הציבור היהודי בירושלים. בין המקצועות שנלמדו בו היו מקצועות כפיים כמו: חציבה, סיתות, נגרות ומכונאות.  אך תהילת העבר של בית הספר לא דבקה במרכז המסחרי שהוקם במקומו אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת. את החזון של מרכז מסחרי מודרני, תפסה עזובה ושממה. שנים ארוכות ניצב בניין כלל בשיממונו אולם לאחרונה נושבת בו רוח חדשה. אל הוואקום של בית המשרדים הנטוש נכנסו חברי פרויקט מוסללה, שפועלים בבניין משנת 2014. במרכזו של הפרוייקט ניצבת יוזמה חברתית המשלבת בין פעילות קהילתית לבין העולם העיסקי.  מטרתם להפוך את הבניין למרכז של קיימות במובן העמוק שלה, מרכז של תרבות ומרחב פתוח לקהילות ולכל אדם באשר הוא. אתם מוזמנים להתרשם מהמיזם, לראות חקלאות עירונית במיטבה ולהינות מתצפית מרהיבה מהמרפסת של המרכז הצופה לכל רחבי ירושלים. 

תחנה שניה- מרחוב הנביאים לרחוב אתיופיה, סיפור של תקווה חוצת דורות

במחצית השנייה של המאה ה-19 התרחבה העיר ירושלים אל מחוץ לחומות העיר העתיקה. אל הדרך שהובילה מירושלים ליפו ונמלה הלכה והתפתחה לה רחוב יפו, שהפכה בעל כורחה לתוואי תנועה מרכזי לנוסעים וסחורות. הרחוב החליף את שמו אין ספור פעמים, "רחוב הקונסולים", על שם הקונסוליות הזרות שהיו בו, או "רחוב בתי החולים" על שם בתי החולים שקמו לאורכו. שמו הנוכחי ניתן לו רק בראשית תקופת המנדט, רוחם של דמויות מרכזיות שהתגוררו בו עדיין שורה בין בנייניו: רחל המשוררת, הרופא כגן, אליעזר בן יהודה, הציירת אנה טיכו, הרב קוק, הברון רוטשילד. כל אחד ואחת מהם השאירו ברחוב את רישומם והקנו לו ממד ייחודי וקוסמופוליטי.  

הליכה לאורכו של הרחוב תוביל אותנו לרחוב אתיופיה שקיבל את שמו הודות לכנסיה האתיופית הממוקם במרכזו. הכנסייה  נבנתה בין השנים 1883-1882 והוקדשה לאם ישו, מרים. מבנה הכנסייה עגול ומרשים, במרכזו מתחם מרובע בו ממוקם המזבח, שעליו דגם ארון הברית המכוסה בווילון. הטקסים המיוחדים המתקיימים בה משמרים מסורת בת אלפי שנים שנשמרת בקפדנות על ידי צוות הכנסייה המשמר את מורשתה מדור לדור. כשנצא משערה של הכנסייה נפגוש את ביתו של מחייה השפה העברית- אליעזר בן יהודה. בן יהודה שניבא את השפה המדוברת הינו דמות משמעותית בהתפתחותה של החברה הישראלית ובהפיכת השפה העברית משפת קודש לשפת יום יום. ניתן לראות כי השלט על ביתו של בן יהודה עשוי כולו מאבן ולא ממתכת כשלט הניצב בפתחה של הכנסייה, שוני זה נובע מכך שהשלט המודיע על ביתו של מחיה השפה העברית הושחת פעמים רבות על ידי תושבי מאה שערים הסמוכה.  ההשחתות החוזרות ונשנות מעלות שאלות רבות עולות אודות יחסי השכנות, על פגיעה בקרובים אלייך, ולמה בני דתך פגועים ומרגישים מאוימים יותר על גורם פנימי מאשר גורם חיצוני כגון הכנסייה האתיופית.

תחנה שלישית- מאה שערים, שמורה תרבותית או מרכז חיים שוקק?

מאה שערים, השכונה החמישית שנבנתה מחוץ לחומות, נוסדה בשנת 1874. שם השכונה לקוח מפרשת השבוע בו נוסדה החברה, פרשת תולדות, שבה מסופר: "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'". בתקופת המנדט, עדיין התגוררו בשכונה ציבור ציוני גדול, שהיה מזוהה עם "המזרחי" ו"הפועל המזרחי", נטישת הקהל הציוני החל משנות הארבעים והתגבר לאחר מלחמת העצמאות עם בניית שכונות חדשות. עם השנים התגברה בשכונה מגמת הסתגרות והתבדלות מהאוכלוסייה הלא חרדית. השכונה מהווה ברומטר חי למגמות ולנושאים המעסיקים את החברה החרדית. אי אפשר לפספס את הכניסה אל השכונה, כאשר מעבר לתוך "גבולותיה" מורגש לא רק בשלטים הגדולים התלויים בכניסה לשעריה אלה גם  בהליכה ברחובותיה. קשה להישאר אדיש למראות ותחושות כתייר חיצוני בשכונה, כאשר היא  מחולקת לחצרות וחסידיות בעלות השקפות עולם וגישות שונות בכלל וכלפי מדינת ישראל בפרט. כמו כן, בבואנו להיכנס פנימה נחשוב איזה ערך מביא ה"שימור" אל חיינו, לעומת החידוש והשינוי שראינו עד כה?

תחנה רביעית- שכונת מוסררה קולם של הפנתרים השחורים לא גווע!

"באתי לומר לכם, תושבי ישראל, לא משנה מאיזו דת, גזע או מגדר – העיקר, בני אדם – אני קורא לכם לקום ולעשות מעשה, מי בעצרות ובהפגנות, ומי שיישב ויכתוב מכתב, ומי שיארגן חתימות בבניין שבו הוא גר, בשכונה או בעבודה".  (ראובן אברג'יל)

אין כמו סיפורה של מוסררה לחתום סיור שבו נפגשנו עם מגזרים שונים בחברה הישראלית כפי שאלו נפגשים בירושלים.  השכונה הוקמה בשלהי המאה ה-19  על ידי אוכלוסייה ערבית ממעמד גבוהה ולמעשה עד קום המדינה הייתה שכונת יוקרה שבה ישנן בתי מידות וחצרות רחבות ידיים. לאחר מלחמת העצמאות נטשו תושביה הערבים של מוסררה את בתיהם, ובסיום המלחמה נותרה השכונה מפוצלת בין שני צדי "הקו העירוני" שהיווה את גבול ישראל – ירדן בגזרת ירושלים. אל הריק הוכנסו עולים שהגיעו ארצה בעלויות הגדולות של ראשית שנות החמישים. החיים בשכונה היו לא קלים בלשון המעטה ולימים יולידו את אחת התנועות המחאה החברתיות מהחשובות בחברה הישראלית- "הפנתרים השחורים". הפנתרים  שפעלו בראשית שנות השבעים ביקשו להביע  את מחאתם על מה שכינו "התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות". מחאתם הביאה לקדמת הבמה הציבורית לא רק את מצוקתם של תושבי השכונה, אלא את סיפורם של ציבורים שלמים שהרגישו שהמדינה אינה רואה אותם. לציבור שלם שסבל מדיכוי ומחוסר שוויון הזדמנויות שהיה בשגרה בזמנו. מעבר לכך שמוסררה היא סיפור מכונן בחברה שלנו, היא גם סיפור של יחסי גבולות, ועל דרכו של ציבור להיכנס למרכז השיח הציבורי. 

סיור בירושלים, מוסררה, הפנתרים השחורים

עברנו בין תחנות שונות שמספרות את סיפורה של ירושלים היוצאת מחוץ לחומות ביצירה מחודשת, אך גם במאבקים על אופיה ודמותה של העיר. המחלוקות הרבות שפילגו את העיר מראות פעם אחר פעם, את הדרכים השונות ליצירתו של הווה ממתחדש. דרך המאבק לא חייבת להתקיים באלימות או בהסתגרות, יחסי הגומלין יכולים להתקיים מתוך שיח מפרה ויחסי הדדיות. הנשיא ראובן (רובי) ריבלין בנאומו המכונן בכנס הרצליה בשנת 2015 סיכם זאת כך: 

"הסדר הישראלי החדש דורש מאתנו היום לעבור מהתפיסה המקובלת של רוב ומיעוט לתפיסה חדשה של שותפות בין המגזרים השונים בחברה הישראלית. בירור מהותה של השותפות הזאת, היא משימה של החברה הישראלית כולה." 

+

אנו מזמינים אתכם לקחת חלק בסיורים נוספים ולמצוא את הנתיבים לשיח שמאפשר להכיר את המגוון הישראלי ולראות בו הזדמנות למפגש ולהעצמה אישית וחברתית. לחצו כאן לפרטים נוספים על הסיורים שלנו

מאמרים נוספים:

ראש השנה – חג שוויון ערך האדם

ראש השנה צריך להפוך לחג האולטימטיבי לשוחרי הצד והמאמינים בשוויון ערך האדם. על הקשר בין מעגל השנה, בריאת העולם, האנושות והאנושיות, והיכולת של קהילה לייצר תוכן משמעותי ורלוונטי, במאמר שלהלן. […]

קרא עוד…

לקריאה >>