בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

מה מוביל את עגלת הסופר שלך | פרשת כי תשא

מי אתם יותר כשזה מגיע ליחס שלכם לאוכל? האם אתם יותר האנשים שמגדירים את עצמם על פי מה שאתם אוכלים או על פי מה שלא? האם אתם מאלו שמסתובבים בסופר, רואים מוצר חדש ומחליטים מיד לנסות אותו או מאלו שכל מוצר שנכנס לעגלה עובר בחינה מדוקדקת של האותיות הקטנות והרכיבים?

הדת היהודית היא מאלה המסובבות את המוצר ובודקות היטב מה יש בו – האם מוצרים מהחי? בשר וחלב ביחד? האם החיה כשרה? ולמהדרין – האם הופרשו תרומות ומעשרות? האם נקי מחרקים?

התורה מלאה בהגדרות מדוייקות על מה מותר ובעיקר על מה אסור לאכול. פרק י"א בספר ויקרא למשל מביא רשימה מדוקדת של כל החיות האסורים למאכל. אך דומה הוא שהאיסור המוכר ביותר המתקשר למה מותר ומה אסור לאכול הוא זה המופיע לקראת סוף פרשת כי תשא – "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות לד כו). מתוך ציווי זה יצאו שלל פרשנויות מדרבנן שעיקרן האיסור לאכול בשר וחלב יחדיו והצורך בהמתנה של כמה שעות בין אכילת בשר וחלב

אבל רגע – הפסוק לא דורש "לא תאכל גדי בחלב אימו" אלא דווקא "לא תבשל גדי בחלב אימו" – כלומר לא בהכרח משהו הקשור לאכילה עצמה אלא במלאכה המקדימה, ביחס שלנו לחיות ולבישולן. 

על כן את הציווי "לא תבשל גדי בחלב אימו" לא צריך לשייך למקבץ ההלכות המורות אלו חיות מתות מותר או אסור לאכול אלא דווקא למקבץ הפסוקים וההלכות הרבות המורות על היחס שלנו לחיות כאשר הם בחיים: החל מעשרת הדברות (וקידוש ביום השבת) "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". דרך מצוות שילוח הקן –  "לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" ועד מצוות פריקה וטעינה- "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ". כל אותן מצוות המופיעות בתנך אותן ניתן להכליל תחת הכותרת של "צער בעלי חיים" מחייבות את בני האדם לעצור, לחשוב על היחס שלהם לבעלי החיים ולגלות רחמנות וחמלה כלפי בעלי החיים.

בימינו אנו, ספק רב אם נפגוש בהמה רובצת ברחוב, או בקן סמוך למקום מגורינו או אפילו במתכון הכולל גדי וחלב עזים. עתה, שאלת היחס שלנו לבעלי חיים הופכת להיות מורכבת הרבה יותר. מחד רבים מאיתנו דואגים לרווחתם של בעלי חיים ("חיות המחמד") הקרובים אלינו, גרים איתנו וצערם צערנו. מאידך סבלן של חיות רבות המשמשות למאכל נעלם מאיתנו ואיננו יודעים האם הן זוכות ליום חופש אחד בשבוע כפי שנכתב בעשרת הדברות (סביר מאוד להניח שלא) ומה מידת הרחמנות שהתורה דורשת מאיתנו שהחיות זוכות לה. 

תהיה זו שרלטנות לטעון כי התורה מחייבת אותנו לטבעונות. הרי שבעים פנים לתורה ופרשנות וצידוקים סותרים לכל דבר ועניין ניתן למצוא בין פסוקי התורה. אולם לא ניתן להתעלם מהעובדה שהיהדות היא דת העוצרת לפני המדף בסופר, הופכת את המוצר ובוחנת היטב מה ברשימת הרכיבים. גם אם איננו יהודים הלכתיים, נדמה שהבקשה לפתוח את עינינו, לקרוא היטב מה נכנס לגופנו ולחשוב היטב גם על "הבישול"- קרי על החיה טרם הפיכתה למוצר, על צערה וסבלה – ולא רק על "האכילה" צריכה להוביל את עגלת הסופר שלנו.  

מאמרים נוספים:

ראש השנה – חג שוויון ערך האדם

ראש השנה צריך להפוך לחג האולטימטיבי לשוחרי הצד והמאמינים בשוויון ערך האדם. על הקשר בין מעגל השנה, בריאת העולם, האנושות והאנושיות, והיכולת של קהילה לייצר תוכן משמעותי ורלוונטי, במאמר שלהלן. […]

קרא עוד…

לקריאה >>