שלושה מוקדי מנהיגות ביציאת מצרים: משה אהרון ומרים הנביאה. משה הוא האדון לגובה ההתנסות, לחוק, לאבהות המעפילה אל הקודש. אהרון ממונה על התיווך. על הממסד. מעניין שבתיאור המקראי הוא נראה לא כמטיל מרות אלא כפרשן, כמתווך, כאיש של פשרה. זאת בניגוד לביורוקרטיות המוכרות לנו שהן רואות עצמן כמעצבות את הצד הקשוח והמאבד נשמה של תהליכים וגם את האפשרויות להשחתה המצויות בתהליכי המעבר מהחקיקה לאכיפה. השלישית היא מרים – המספקת מים, דואגת לתשתיות השוויוניות. היא גם זו השרה ונותנת ביטוי חופשי ומולחן להוויה הדרמטית אותה חיים היוצאים לחירות. אותה הרגישו מאד כאשר היא נפטרה. בהעדרה אין מים. ובלי מים משה ואהרון אינם יכולים להנהיג עם. הם סיירים מהירים מדי שלא יכולים לטפל במאסף הטור. משה יצטרך לעשות מעשה של מרד או של ייאוש: להכות בסלע. האיזון בין השלישיה הזו, או גם הפערים והשיבושים ביניהם, מייצגים את התהליך ההיסטורי. מניעים את הדרמה העוברת על העם בדרכו. אך כנראה שהם גם מאריכים את התהליך לאותו משך כבד של ציפייה שיש לעמוד בה עד שמגיעים מסיני לנבו.
מי שחושב כי ניתן להנהיג בלי מרים ומה שהיא מביאה למסע, או מי שמבקש לדלג על הצד הביורוקרטי של חזון, או מי שתובע להרקיע מעלה ולהעלם אי שם במרומי סיני – אלה אחראים על השיבושים שבהיסטוריה האנושית.
״חורש ומחריש״ קרא שלונסקי לאותה תרבות מתנזרת שמסתפקת במים ובחיי הכלכלה. קפקא ידע לתאר יפה ביורוקרטיות שאיבדו את מקור סמכותן, ולוחות שנשברו הן אלו שאיבדו את צמאונן למשמעות ולצדק. מי שמשחרר עצמו מאחד המימדים הללו לוקח על עצמו את העובדה שהאסון האנושי פוקד אותנו הרבה מעבר לנחוץ. נדמה לי כי גם אם ידעו להתנהל כהלכה, ההיסטוריה לא היתה מתנהלת כאופרטה המביאה לחתונה צוהלת, המסיימת את האגדות. הרי השלישייה הזו היתה מאד מרשימה ואם הם קיימו מסע מטורף כזה במדבר, מי יוכל לעשות זאת טוב מהם? או לעלות עליהם? אמנם מאז יש לנו מקררים, תותחים וסייברים למיניהם. אולם האתגר של ציבור הרגיש לשלושתם נשאר עימנו, כי הטכנולוגיה לא מבטיחה קידמה אנושית.ההיסטוריה עדיין מתנהלת בעצב ובסכנה. עדיין הדרמה ההיסטורית מתפתחת בין אסון לצמיחה מחודשת.בכל דור ודור צריך לעמוד במבחן הפגישה האחראית בין השלושה.
אלא מי אומר כי גם בעתיד מרים האישה תהיה תמיד זו ששרה ומשקה, ומשה הגבר הוא שתמיד יעפיל לפסגות?אולי דווקא צריכים הם להחליף ביניהם תפקידים?אולי אהרון הדובר, הכהן והביורוקרט צריך להתחיל לספק מים?
ואולי משה יתחיל לשים לב למנגינה?
__מוקי צור הוא מורה ותיק במכינת בינ”ה ובישיבה החילונית בתל אביב.
