בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

מסע זהותי בסלון ביתך

לעיתים בשטף החיים ישנו רצון לעצור מהשגרה הקבועה של בית, עבודה, הסעת ילדים לחוגים ורגע לחשוב על מי שאנחנו, על הזהות שלנו, על מי אנחנו מעבר ליום-יום השגרתי. את העצירה הזו לא צריך לעשות רחוק-רחוק. להפך, אפשר לעשות אותה בסלון הבית עם כמה חברים ומכרים. לפעמים העצירה מתרחשת פשוט באמצע החיים ולפעמים אנחנו עוצרים לפני חגים ואירועים חשובים עבורנו. לא צריך להיות מלומדים גדולים, לא צריך מרצה חיצוני או הפקה מורכבת אלא פשוט להרים את הכפפה ולצאת למסע תרבותי משותף העובר בין תחנות בתרבות היהודית-ישראלית, בזיכרונות האישיים והציבוריים של המשתתפים ובשאיפות שלהם לגבי העתיד.

מעוניינים להתחיל?  קחו חמישה צעדים שיעזרו לכם להתחיל במסע שלכם:

1. בוחרים נושא שמעסיק את הקבוצה

בשונה מהלמידה שזכורה לנו מימי בית הספר או האוניברסיטה בה היינו כבולים לסילבוסים שהוכתבו לנו. כאן מדובר על קבוצת השיח שלנו, אנחנו בוחרים את הטקסטים. כדי שהללו יהיו מתואמים, השאלה הראשונה שצריך לשאול היא, מה מעניין אותנו כיחידים וכקבוצה? זה נשמע פשוט, אך תתפלאו עד כמה קשה לנו לענות על שאלה כה פשוטה. כדי לענות עליה כדאי לחפש אתגר או התמודדות שמעסיקים את כלל החברים, תכתבו על פתק ותפתחו יחד, תגלו תשובות מפתיעות וחיבורים לא ברורים. יכול להיות שתרצו לעסוק בשאלות של חינוך ילדים, או אולי דווקא על הזהות הישראלית או היהודית בעולם משתנה. כאשר הדף חלק, ואין מגבלות אפשר להפליג בתחושות ובמחשבות, תנו לעט לרוץ על הדף. 

2. מביאים טקסטים 

קובעים זמן ומקום, כמובן שקודם כל אוכלים (בכל זאת ישראלים) ולאחר שכולם קצת יותר רגועים מהצפת הפחמימות. ניתן להתיישב במעגל בו כולם רואים את כולם ולהתחיל בסבב של טקסטים. לא חייבים להביא טקסט כתוב אפשר להשמיע שיר, לראות סרטון קצר לקרוא פיסקה כל אחד מביא את עולמו. עד מהרה החדר יתמלא בצלילים ומחשבות. מכאן יוצאים ביחד למסע המשותף, המבוסס על שאלת שאלות שיונחו במרכז החדר. 

3. מתחברים למקום האישי

תנו לחברים להביע את עצמם, בעולם המהיר בו אנו חיים, לעיתים נדירות אנו מצליחים להקשיב לפעימות ליבנו, לרחשים הפנימיים המתנגשים בתוכנו. אנו מדברים המון, אך מעט מאוד מאפשרים לדיבור הפנימי והאישי לצאת החוצה. כאן זה המקום שלכם, דרך הטקסטים להביא את האישי, לספר מדוע הבאתם את הדברים? מה הטריד אתכן? ואיך כל זה פוגש אתכן ברצף החיים. לאחר סבב קצר, שאולי יהיה מגומגם בהתחלה תופתעו לדעת, עד כמה השימוש בטקסטים יכול להוות נקודת מוצא  לשיח משמעותי ואחר. כדי להקל על המבוכה הראשונית, תפתחו בשאלות פתוחות הפוגשות את הממד האישי ותראו שלפתע לכל אחד ואחת יש מה להגיד. 

4. שמים בצד היררכיות ומדרגים

כאשר מדברים על המקומות האישיים אין מקום להיררכיה של הרגשות- כולם לגיטימיים, ככל שנבנה מעגל מכיל יותר. כך החברים ירגישו שהם יכולים לשתף ולפתוח סוגיות שמהדהות להם. יכול להיות שאחת המשתתפות תיזכר בשיר של יהודה עמיחי ואחרת תרצה דווקא לדבר על מערכון טלוויזיוני והשלישי יביא ציטוט ממסכת אבות. כולם הם חלק מארון הספרים היהודי והמתחדש שלנו, זוהי איננה רשימה ביבליוגרפית אלא הבזקי חיים שמבליחים למציאות שלנו, מאירות בנו פינות של תודעה ורגש. מתוך כך אין מקום להיררכיה ושיפוטיות אלא למרחב מאפשר, שפותח שיח ומאפשר לכולם ולכולן לקחת בו חלק פעיל. 

5. הרגישו בני בית, זו התרבות שלכם!

הפכו את המפגש ל"ארמון בזמן" מקום ומרחב שיאפשרו לכם להביע את עצמכם, להתדיין, להעלות רעיונות ולהיפתח לרעיונות חדשים. במסע הזה אתם קובעים את הקצב, את המסלול ואת החברים עימם אתם רוצים ללמוד, להתדיין ולפתח רעיונות. הסופר ואיש הרוח, עמוס עוז, סיכם את התהליך במילותיו האורגות את החוויה לכדי מסע זהותי בו היחיד והקבוצה לוקחים בעלות על נכסי צאן הברזל של תרבותם והופכים אותם לחלק מעולמם האישי והקבוצתי:  

"אני רואה את עצמי כאחד היורשים הלגיטימיים. לא כבן חורג ולא כבן סורר ומורה ולא כממזר אלא כיורש. ומה שמשתמע ממעמדי כיורש ודאי יגרום לכם זעזוע: משתמע ממנו שאני חופשי להחליט מה מן הירושה הגדולה הזאת יעמוד בסלון שלי ומה אגנוז במרתף. ודאי, הדורות הבאים יש להם זכות מלאה להפוך את הסדר ולרהט את חייהם כטוב בעיניהם. ויש לי גם זכות 'לייבא' מבחוץ ולשלב בירושתי את הטוב בעיני. בלי שאכפה על יורש אחר, עליכם, למשל, את טעמי ואת העדפותיי. זה הפלורליזם אשר דיברתי קודם בשבחו".

(עמוס עוז, פה ושם בארץ ישראל בסתיו 1982, עמ' 109) 

 

מאמרים נוספים: