בשל מגפת הקורונה התבטלו מסעות הזיכרון לפולין. שלושים אלף תלמידי החטיבה העליונה שהיו אמורים לנסוע למחנות המוות, לשרידי הקהילות ולאתרי ההנצחה יישארו בארץ. לאחר דין ודברים, לחצים ומאבקים ההורים יקבלו את כספם בחזרה, אלפי שקלים למשפחה עשרות מיליונים שלא מומשו. במציאות החברתית-כלכלית בה אנו נתונים זו החלטה שקולה ועניינית. אך למרות העיסוק התקשרותי הגובר בסך הכספים שיוחזרו להורים ובפירוט הפעימות השונות. שתי שאלות נשארו מיותמת, מה יעלה בגורל זיכרון השואה במערכת החינוך? כיצד עשרות אלפי התלמידים שהיו אמורים לקחת חלק במסע יחשפו לחוויה הרגשית והלימודית שעוצבה במשך שנים?
לאורך השנים התקיים דיון ער האם המסעות לפולין הכרחיים, ומהם הערכים והמסרים אליהם נחשפים התלמידים. על אף הויכוחים האידיאולוגיים והפדגוגיים שהגיעו אף לפתחה של הכנסת, לא היה חולק על כך שעבור התלמידים שלקחו חלק במסעות, הייתה זו חוויה מטלטלת ומעצבת בעלת ממד מרכזי בחינוך הערכי שהוקנה להם בשנותיהם כתלמידים.
עתה שהמסעות מוקפאים ונוצר חלל, נפתחה הזדמנות ליצור מתווה חינוכי-ערכי מחודש שיאפשר לחבר בין החברה בישראל כיום לבין זוועות השואה. במסעות אלו שיעברו בין נופי ארצנו לצד זיכרון הנספים ואימת המרצחים, ייפתחו דיונים על ייחודה של מדינת ישראל. על יחס שבין זיכרון למעשה ועל החובה המוסרית המונחת על כתפינו מזיכרון ועד לערבות הדדית. לסייר בין אנדרטאות לשמוע סיפורים שהודחקו ועתה נחשפים לעין הזרקרים כדוגמת גבורתם של החיילים היהודים בצבאות בעלי הברית (למעלה ממיליון חיילים יהודים רק בקרב הצבא האדום), תפקידם של הניצולים בעיצוב פניה של מדינת ישראל והמתח שבין בני הארץ לניצולים. כל אלו יפתחו בפני התלמידים נתיבים של שיח משמעותי, רלוונטי שאינו נשאר רק בעבר אלא הוא מופנה פני עתיד.
לא ניתן לעצור את קטר הזמן, תלמידי החטיבה העליונה ממשיכים במסלול חייהם. אם איננו רוצים שזיכרון השואה יקודד לטקס בן שעה, עלינו לקדם פעילויות נוספות המאפשרות לקיים פעילות חינוכית ענפה. בעת הזאת על משרד החינוך לא להזניח את זיכרון השואה אלא להקצות משאבים לקיומם של מסעות לימודיים ברחבי הארץ כדוגמת מסע, משואה לתקומה, שהחל כפיילוט לפני שנים. את קרן המלגות בת חמישים מיליון השקלים שהמשרד העמיד בשנים האחרונות לטובת סבסוד המסעות לפולין, יש להקצות לייעודם, הנחלת זיכרון השואה לתלמידי מערכת החינוך בישראל. בואו לא ניתן לזיכרון השואה להתעמעם ולהתפוגג, זוהי חובה מוסרית כלפי הנספים ומחויבות ערכית כלפי התלמידים.
__
אברהם אייזן הוא מנהל מחלקת החינוך של בינ"ה