פרשת מקץ נפתחת בחלומות פרעה, שחכמי מצרים לא הצליחו לפתור. יוסף, הנער העברי שפתר שנתיים קודם לכן שני חלומות בבית האסורים, הוזמן מ”המקום הכי נמוך” אל הארמון. בצמד החלומות – שבע פרות יפות מראה נאכלות על ידי שבע פרות רעות מראה; שבע שיבולים בריאות וטובות נבלעות על ידי שבע שיבולים שדופות – הוא זיהה אזהרה לעתיד לבוא: שבע שנים של שׂובע ושפע יבואו על מצרים, ואחריהן – שבע שנות רעב.
אבל, בכך לא תם פתרונו של יוסף. הוא הבין שאם החלום הגיע לשליט שבע שנים לפני תחילת השנים הרעות, המלך יכול להיערך לצרה המתקרבת: “וְעַתָּה […] יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם […] וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב” (בראשית מ”א לג–לו). כלומר, אם המלך ינצל את שנות השפע – בהקמת מערך פקידים, בחימוש (גביית חמישית) התבואה במהלכן ובשמירה עליה – יהיה לארצו מאגר מזון לשנות הרעב. הארץ ניצלה בזכות ההזדמנות שניתנה לנער זר משולי החברה.
אך, בניגוד לחלום פרעה ופתרונו, בשנתיים האחרונות נדמה ש”שבע השנים הרעות” הגיעו אלינו מבלי שזכינו לאזהרה או להכנה. לצד פגיעתה הבריאותית, הקורונה חשפה והעצימה מגוון משברים שהחברה שלנו (ישראל, המערב) נתונה בהם. בין השאר, לאחרונה רבו הדיווחים על אתגרי מערכת החינוך. ילדים ובני נוער (וגם מבוגרים) רבים, שצלחו בגבורה שנה וחצי מורכבת, מתקשים לחזור לשגרה. המערכת שגילתה גמישות והתחדשות בשיא המגפה, נמשכת ב”אינרציה” לדפוסיה הישנים. הצוותים בבתי הספר נמדדים על ההישגים הלימודיים, מבלי שקיבלו די משאבים להיענות לעלייה במצוקות נפשיות, באלימות, ומנגד – בשחיקה ובעזיבה של חלק מעמיתיהם.
ובכל זאת, אולי כדאי להקשיב ליוסף. גם אם אין שבע שנים להתכונן, הסדקים שנחשפו במבנה החברתי לא יתאחו במהרה. שבע שנים טובות ורעות באו אלינו במעורבב. אם נדע להקשיב ולהתחדש ברמה הארצית והמקומית, נוכל לתת מענה לאתגרים.
לאחרונה משרד החינוך הכריז על הרחבת גמישות פדגוגית וניהולית (גפ”ן), ועדיין נשמעות קריאות להפריט את מלוא סמכויותיו ומשאביו, אפילו במחיר העמקת הפערים בחברה. ייתכן שבפרשתנו מצויים קווים מנחים לאיזון בין ריכוזי-מוגבל לאוטונומי-מנותק: למדינה יכול להיות יתרון יחסי בידע מקצועי (תחזית בחלום או תוצאות מחקר), באיגום משאבים (בסיפורנו: התבואה) וביכולות ביצוע (פקידים). וכשהיתרון נמצא בשטח ובגיוון, כדאי לשקול ביזור.
עוד צעד של יוסף “בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב” (ברא’ מ”א נ) הוא הקמת משפחה. יוסף ידע שקשרים בין-אישיים קרובים יוכלו לסייע לנוכח תחושת המחסור והניכור בתקופות הקשות. שייכות, אהבה ואמון יאירו את החשכה.
+
תומר שני הוא מורה בבית הספר החקלאי עין כרם, ליד ירושלים ומנהל את קהילת החינוך של בינ”ה
