הפרקים הראשונים של ספר בראשית מאפשרים לנו הצצה קטנה לצד העליון של המשפך המקראי: שם אנו פוגשים את המיתוסים האוניברסליים לפני שהם יזוקקו לסיפור הפרטיקולרי שלנו , עם ישראל.
בהמשך, הסיפור יתמקד בסיפורי האבות מהם התפצלו עמי האזור וימשיך לתורה ייחודית וארץ קדושה הניתנות לעם אחד נבחר.
רק לא מזמן חגגנו את ראש השנה, חג בריאת האדם- הבריאה של אדם בצלם האלוהים, אב ואם לכל איש ואישה בכל תרבות, גזע ודת. כפי שמלמד אותנו המדרש- האל ברא אדם יחידי שלא יאמר אחד: אבי גדול מאביך…התפיסה של סיפור הבריאה המקראי באה ללמד אותנו שכולנו נולדנו שווים.
הבולט באוניברסליות שלו הוא סיפור נח- חוקרים מצאו למעלה ממאתיים (!) מיתוסים עממיים שונים המספרים סיפור מבול בעל מוטיבים כמעט זהים: ברובם מופיעה דמות או משפחה נבחרת שניצלת על ידי תיבה, ברובם האסון הוא מבול, בחלקם הגדול המשפחה מוזהרת וניצלת בידי האלים, בחלקים גדולים מהם המשפחה מצילה גם חיות, וברובם המכריע המבול מגיע בשל מעשיו הרעים של האדם.
כמובן שכל גרסה היא מקומית ומתאימה לגיאוגרפיה של האזור ולאלים המקומיים, הגרסה המקראית מדגישה את האל היחיד אבל דומה מאד במוטיבים שלה ובשפה שלה לאגדות המבול של המזרח הקדום שם מדובר באלים אחרים אבל הסיפורים כל כך דומים אחד לשני שלא ניתן להתעלם מהקשר ביניהם.
בתקופתי בחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב ערכנו שוב ושוב ניתוח השוואתי של אגדות המבול של האזור, אך מה שלא עלה בדעתי אז הוא עד כמה מיתוס המבול נפוץ בתרבויות רחוקות מכאן כמו שבטים בדרום אמריקה ואיים באוקיאנוס השקט.
אז מה ההסבר לכל זה? או יותר חשוב – מה המדרש? מה ניתן ללמוד מהתפוצה הרחבה של סיפור המבול?
ההסבר הפשוט יכול להיות שאכן היה אירוע כזה, אסון בסדר גודל גלובלי אשר שרדה ממנו משפחה אחת ואנחנו בני האדם החיים היום כולנו צאצאים של אותה משפחת ניצולים. ממצאים ארכיאולוגיים רבים צצים מידי פעם ומעידים על התרחשויות של הצפות של נהרות , עליית מפלס הים בשל שינויי אקלים וגלי צונאמי עצומים. את הוויכוח על השיוך של ממצאים אלה למיתוס המבול אשאיר לארכיאולוגים , אני רוצה להציע מדרש אחר:
האדם חי במתח מתמיד בין עוצמתו לאפסיותו- היצור האנושי הוא בעל יכולת מחקר והבנה של הטבע והעולם אך עם ידיעה זאת מגיעה גם המודעות למוות ולחוסר השליטה על תופעותיו הבלתי צפויות של הטבע. לכן טבעי שאגדה שמנסה לעשות סדר בבלתי מוסבר תצוץ בכל מקום בו יש תרבות אנושית. למבול יש סיבה, אילו מעשיו הרעים של האדם, אך לאדם יש שליטה על כך – אם יתקן את מעשיו ינצל מהמבול.
מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? כאשר אנו עדים לשינויים אדירים באקלים, להעלמות של מינים, הצפות במקום אחד ובצורת במקום אחר? האם עלינו לבנות תיבה ולהציל אותנו ואת הקרובים לנו ? האם להסתגר בגבולותינו הלאומיים ולקוות שהאסון לא יידפק על דלתותינו? או כמו שהציע אריאל זילבר בשירו הנבואי, “להתראות במבול הבא“:
ומי שהולך היום לגור בהר, הוא יהיה אז מאושר
יביט בשמים ועל הנוף, וייתן למבול הזה לחלוף….
אני מאמין שהסיפור של נח והאוניברסליות שלו מלמדים אותנו את ההפך:
עלינו להסתכל סביב ולחזור למוסר הבסיסי שלנו, לחשוב על הצורך של האחר, לחלק את המשאבים בתבונה ובשוויון ובעיקר לזכור שכולנו שרידים של פליטי המבול הקודם ועלינו לפעול יחד על מנת לצלוח את המבול הבא.
__
ניר ברוידא הוא משנה למנכ”ל בינ”ה
