השנה נציין 76 שנים להכרזת האומות המאוחדות על קבלת תוכנית החלוקה. אנו זוכרים משיעורי מולדת את הסרטון המרגש בו נשמע קולו של נשיא מועצת האו”ם המקריא את שמות המדינות החברות באו”ם ואת תמיכתם בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, לצד מדינה ערבית. למרות מעגלי השמחה, הריקודים והשירים שפקדו את היישוב היהודי. ההכרזה סימלה פשרה היהודים לא קיבלו את כלל חבלי הארץ עליהם ערגו במשך דורות והערבים מצידם דחו את ההצעה בשתי ידיים. כך שההכרזה היוותה מאז ועד היום סמל לתוכנית חלוקה שמעולם לא התקיימה, אך היא נושאת בחובה שיעור היסטורי לא מבוטל על כוחה של פשרה ועל המחיר בדחייתה.
מאז ההצהרה עברנו דרך ארוכה, מדינת ישראל התבססה ביטחונית וכלכלית. מרבית יהודי העולם גרים בתחומה והיא מובילה במגוון רחב של תעשיות ותחומים המעלים את קרנה. בנוסף בפעם הראשונה מקבלת ממשלה ישראלית תמיכה פעילה וגלויה ממפלגות המייצגות חלקים מהציבור הערבי. אלו הם התפתחויות שהיה קשה לחזות אותם אי שם בסוף שנות הארבעים. אך עדיין עוד ארוכה הדרך להוגנות ולחיים משותפים.
הכרזת העצמאות, ה’ באייר תש”ח, 14 במאי 1948, תל אביבהמסורת היהודית מבוססת על מחלוקות ואי הסכמות, התלמוד המהווה את אחד מעמודי התווך של היצירה היהודית לדורותיה מאגד למעשה מחלוקות בין חכמים. הם לא מפסיקים להתווכח על פרטי הלכות, על ערכים ועל פרשניות לפסוקים. במשך מאות שנים המחלוקות לא טושטשו ורק בחלק קטן מהמקרים הגיעו לכדי הכרעה ברורה. למעשה המחלוקת היא המרחב התרבותי המשותף אותו יצרו חכמינו. הם התווכחו לעיתים עד זוב דם, אך תמיד שמרו על היותם חלק ממערכת רחבה יותר, ממסגרת המאפשרת להם להרגיש חלק מהווה ועתיד הנרקמים יחדיו.
כאותם חכמים גם אנו כיום חולקים מרחב משותף, איננו צריכים לטשטש את המחלוקות או להעלים כאבים ומצוקות. אלא עלינו לאפשר לצד המחלוקות את עיקרון הפשרה בו כל צד מודע לכך שבכל רגע נתון יהיה עליו לוותר על חלק מחלומותיו וזאת על מנת לאפשר קיום משותף .
כ”ט בנובמבר מזכיר לנו שאנו נמצאים בתהליך המחייב פשרות. לצערנו ההיסטוריה לימדה אותנו בדרך הקשה מה קורה כאשר אחד הצדדים אינו מוכן להתפשר, בדרך הזו כבר הלכנו. אך אנו יכולים להמשיך ולצעוד בדרך התלמודית בה אנו מכירים במחלוקות, מנכיחים אותם אך יחד עם זאת שומרים על ככלי המשחק ופועלים יחדיו לשינויה של המציאות.
לעיתים הדבר נראה כחלום כמו דמדומי נבואה אך כפי שאמר בנימין זאב הרצל חוזה המדינה, “חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודם וגם אחריתם – חלום היא. […] ואילו אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות.”
כאנשי ונשות חינוך הנמצאים הניצבים לא פעם אל מול תלמידים ותלמידות הרוצים תשובות חד משמעיות. החפצים בבהירות בעולם מעורפל. אנו צריכים דווקא להביא את הקולות היודעים להכיל מורכבות, לשאת את התסכול הנלווה לפשרה אך יחד עם זאת משמרים את חוקי המשחק. חוקים המאפשרים לנו להמשיך ולהתדיין, לחלוק מתוך רצון להגיע להבנה ומתוך שאיפה ליצירתה של חברה טובה יותר הנבנית נדבך על נדבך.
אברהם אייזן הוא סמנכ”ל חינוך בבינ”ה התנועה ליהדות חברתית, בעל תואר שני במדיניות ציבורית ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. יזם ופעיל חברתי בתחומי חינוך וחברה. מתגורר במודיעין עם משפחתו.
