בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

אלימות מגדרית אינה גזירת שמים | פרשת ‘בראשית’

ספר בראשית מצמיד יחד שני סיפורי בריאה אחד אחרי השני, למרות שהם מספרים סיפור מעט שונה על יצירת האנושות. בפרק א’ פס’ כ”ז מסופר: “וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם”. במקרה הזה נוצר מצלם האל בני האדם יחד – זכר ונקבה, איש ואשה.

אם נדלג פרק קדימה, נמצא סיפור שונה בו האל בורא את האדם “עפר מן האדמה”, נותן בו נשמה, מושיב אותו בגן העדן עם כל המותרות והאיסורים הנלווים ואז מתפנה ליצור לו שותף כי “לא טוב היות אדם לבדו”. אחרי שהוא בורא את כל החיות בעולם בנסיון ליצור שותף ראוי, הוא ניגש לפתרון מזוית אחרת: “וַיַּפֵּל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת”.

האישה בסיפור הבריאה השני נוצרת לא רק לאחר האדם הראשון אלא ממש נלקחת מעצם מעצמותיו והוא נותן לה את שמה כמו שעשה קודם עם כל החיות, הבהמות והעופות.

כמובן שהמשמעויות של ההבדלים ויצירת ההיררכיה הברורה אינם מקריים – מדובר בהמשך הצגה של סדרי בראשית. רק שהפעם לא מדובר בסדרי הטבע אלא בסדרי עולמם של בני האדם. ובמידה ולקורא לא ברור מי הדומיננטי בזוג החדש בעולם אז מגיע סיפור עץ הדעת כדי להסיר כל ספק.

הנחש הערום משכנע את חוה שאין באמת הצדקה לאיסור לאכול מעץ הדעת; ואילו חווה ממש לא נדרשת לשכנע את אדם, כאשר היא פשוט נותנת לו מהפרי והוא אוכל איתה כמו ילד טוב (או ילד רע בעצם?). כשהאל מגיע לדרוש הסברים האדם משתמש לראשונה בהיסטוריה במשפט “רק עשיתי מה שאשתי אמרה לי לעשות”. משפט אשר ישמש רבים וטובים מנקודה זו ואילך… ואילו האשה מאשימה את הנחש הערמומי. אלוהים מעניש את כל השלושה בעונשים שונים, מתוכם אתמקד כרגע בעונש המוטל על האישה:

“אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ” (פרק ג’ פס’ ט”ז)

ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך. משפט חזק וקשה. את תשתוקקי לגבר והוא יהיה המושל שלך. השלמת המבנה ההיררכי המציב את הגבר, האבא, הזכר בראש המערכת הושלם ועתה אפשר להבין את העולם סביב הקורא.

הן בתקופה בה הועבר כמסורת בעל פה, והן כאשר הועלה על הכתב, התאים הסיפור למציאות העולמית בה הגברים מושלים בעולם ובנשים אשר בו. כמובן לא מדובר רק על עם ישראל אלא במציאות מגדרית חוצת תרבויות ויבשות. שינויים במציאות הזאת במאות והעשורים האחרונים הם כל כך טריים וחדשים, בפרספקטיבה של היסטוריית החברה האנושית.

תהליך קידום חברה בעלת שוויון מגדרי הינו  איטי, מפרך, סיזיפי ולא תמיד מתקדם קדימה. בחלקים רבים בעולם עוד שורר מצב קשה בהקשר מעמדן של נשים וגם בחברה שלנו, אשר התקדמה רבות בנושא הזה בעשורים האחרונים, יש עוד הרבה הרבה עבודה לעשות, נשים וגברים יחד, בדרך לחברה צודקת.

האג’נדה הפמיניסטית מורכבת מנושאים רבים אבל בפראפרזה על דברי בנימין נתניהו לפני כמה מערכות בחירות, נראה שיש עדיין בעיה ב”חיים עצמם”. אלימות כלפי נשים בכלל ורצח נשים בפרט היא תופעה מזעזעת גם כשהיא מתרחשת רחוק מאיתנו וכמובן כשהיא פוגעת קרוב.

בסוף השנה הראשונה שלי כראש מכינה עמדתי בבית הקברות חסר מילים יחד עם צוות וחברות וחברים של בוגרת המכינה אשר אימה נרצחה מידיו של אביה. גם אז וגם כיום איני יכול לדמיין את התחושה. אני אדם של מילים בדרך כלל אבל נותרתי אילם לנוכח המקרה המזעזע הזה. כל רצח כזה הוא רצח של עולם ומלואו, אז איך נעכל את העובדה שממש לא מדובר במקרה יחידי או אפילו יוצא דופן? 

מ- 2011 ועד היום נרצחו 165 נשים על ידי קרוב משפחה שלהם. בין האחרונות ברשימה הנוראית הזאת היא מיכל סלה ז”ל שנרצחה לפני כחודש. לא הכרתי אותה אישית אך מכיוון שחלקנו מעגלי חברים, תיבת התהודה הפייסבוקית שלי מהדהדת מהרצח הנוראי ביתר שאת. ובטרם נרגענו מסיפור מזעזע אחד נראה ששם נוסף מצטרף לרשימה הנוראית הזאת לאחר שמריה טל ז”ל הובאה לקבורה בקריות בעוד המשטרה משלימה את תהליך החקירה של בעלה.

העונשים ויצירת סדרי בראשית העולמיים והאנושיים מתוארים כיצירה אלוהית. אך אסור לנו להתבלבל: לא גזירת שמים היא ולא אחריות אלוהית מונחת פה, אלא אחריות בני אדם – על עצמם ועל החברה שלהם. עלינו לחנך את בנינו ובנותינו לכבוד הדדי. עלינו לשפר את מערכת המניעה, הרווחה והטיפול להתמודד עם תופעות של אלימות במשפחה עוד בראשיתן. עלינו לתקן את מערכת האכיפה והמשפט למצות את הדין עם פוגעים ורוצחים. עד שלא נעשה כל זאת נהיה ראויים לאות הקין החברתי שדבק בנו כחברה המאפשרת אלימות כנגד נשים.


יובל לינדן הוא מנהל מחלקת מכינות ושנת שירות בבינ”ה.

מאמרים נוספים: