בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

מנהיגות נשית – בתופים ובמחולות | פרשת 'בשלח'

פרשת 'בשלח' שמגיעה בשיא החורף, לקראת ט"ו בשבט – היא עבורי פרשת מרים. מרים הנביאה, אחותם הבכירה של אהרון ומשה. מרים שבזכות תושייתה ואומץ ליבה, ניצל משה והפך למנהיג. מרים שבשמה קשורה "באר מרים", הבאר שמשקה את העם במדבר. מרים המנהיגה.

הפרשה מספרת על רגע השיא של סיפור יציאת מצריים, הלוא הוא חציית ים סוף: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם". אין ילד או ילדה שלא צייר בכיתה את מרכבות פרעה טובעות בים, ואת בני ישראל עוברים בתוך הים בחרבה. הדרמה הכבירה בעלת העוצמה הספרותית, בנויה כתסריט לסרט הוליוודי ממש. "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם:  לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד".

חוויית הבריחה והגאולה, יוצרת פרץ רגשות הודיה שבאים לידי ביטוי בשירה. אין הרבה "שירות" במקרא, ו"שירת הים" היא ביטוי מרומם וחגיגי של הודיה על הנס הגדול. כנראה שהשירה קדמה הרבה לתפילה, והיא ספונטנית, אנושית ומלאת חיות.

הראשון לשיר הוא משה: "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ, לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". משה נביא האלוהים, האיש שגאל את העם מעבדות במצרים, האדם שהניף את המטה וחצה את הים – כעת מנסה לחבר את עם העבדים להתעלות ורוחניות דרך השירה. העם כמובן מצטרף בהתלהבות. אך הוא תלוי לחלוטין במשה המנהיג. זה עם עבדים חסר כוחות, ותלותו במנהיג מועצמת. הפערים בין התרוממות הרוח לבין תהומות הייאוש גדלים, והתלונות, האכזבות וההתמרמרות יגיעו כבר בעתיד הלא רחוק.

השירה הנוספת היא שירת מרים הנביאה, אחותו הבכירה של משה שהצילה את אחיה כתינוק על היאור: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת". השירה של מרים, יחד עם הניגון והריקוד, סוחפת. היא יודעת לחבר את העם לניגון ומציגה מודל מנהיגות עממי ומחובר: "שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". בניגוד למשה ששר: “אשירה לה'”, מרים שרה: “שירו לה'”, ובכך יוצרת חיבור ראשון ממשי בין העם לאלוהיו.

אין הרבה מודלים למנהיגות נשית במסורת היהודית, אך המעט הקיים הוא מרשים ומשובח. דבורה הנביאה, אסתר המלכה, רות המואביה, שלומציון המלכה, ומרים – הן מנהיגות רבות השראה שקולן צריך שישמע גם היום.

הניסיון שאוסר על נשים להשמיע קולן בשיר בבחינת "קול באשה ערווה", המגמה להפריד את הפרהסיה הציבורית באקדמיה, ברחוב, באמנות ובפוליטיקה בשם המסורת – לא תצליח. המסורת היא של נשים וגברים. בזכות נשים אנחנו כאן ותפקידנו כאן הוא לתת לפוטנציאל המנהיגותי של הנשים לבוא לידי ביטוי. בישראל כבר כיהנה ראשת ממשלה. בחיפה ובבית שמש נשים מנהיגות. הבו לנו מנהיגות נשית – ואנו נצא בשמחה אחריהן בתופים ובמחולות.


ערן ברוך הוא מנכ"ל בינ"ה.

מאמרים נוספים: