פרשת ‘דברים’ היא הפרשה הפותחת את ספר דברים, החמישי והאחרון בחמשת חומשי התורה. הפרשה השבוע נופלת גם על ערב תשעה באב, יום הזיכרון והאבל על חורבן בית המקדש הראשון והשני. יום שהפך ברבות השנים סמל כללי לאבל חורבן וגלות.
משה פותח את הפרשה בדברים, בהוראות ובאזהרות. הוא מתקרב לסוף ימיו והוא דואג. יש לו עניין שעם העבדים שיצא ממצריים בהובלתו, יבנה חברה שמבוססת על חוק וצדק. משה ששפט את העם במדבר מבין משהו במערכת חוק וצדק, והוא מזהיר את העם: “אֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן, לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ” (דברים א’ ט”ז-י”ז).
ראשית אומר משה: לא תכירו פנים במשפט. כלומר, משפט אחד יהיה לאיש לאחיו ולגר. אל תפלו אדם במשפט. כל בעל דין חייב לקבל יחס שווה.
שנית הוא אומר: אל תפחדו. השופט צריך להיות מחוסן מלחצים, נישא מעל היומיום. אסור לו להיכנע ללחץ אנשי שררה וממון, או להיות מושפע מדעת הקהל.
נראה שהדברים שאומר משה לעם ישראל ערב הכניסה לארץ כנען הם רעננים ואקטואליים, ממש כאילו נאמרו היום. רק בשבוע שעבר אמר שר בממשלת ישראל שמערכת המשפט חייבת להתייחס לטרוריסטים יהודים כאל אחים. כלומר, היחס של מערכת המשפט אליהם צריך להיות שונה מיחסה אל ערבים, רק משום שהם יהודים.
בעודנו עדים להתבטאויות כאלו, ניתן לומר כי מערכת המשפט הישראלית מעולם לא עמדה במתקפה קשה יותר מצד אנשי שררה מצד אחד, ובלחץ ציבורי מצד שני.
זו עת מבחן. כל העם נושא עיניו למשפט. והשאלה היא, האם יש שופטים בירושלים. זוהי שאלה הלקוחה מהתחום של חוק ומשפט, אולם היא שאלה מוסרית ממדרגה ראשונה. אם נכשל בה, מזהיר אותנו משה, תקיא אותנו ארץ ישראל ונצא לגלות.
ערב תשעה באב. בואו נקשיב למשה. הנביא הזקן, המחוקק, איש הצדק והאמת, שלא נס ליחו ועינו לא כהתה לראות טוב.
ערן ברוך הוא מנכ”ל בינ”ה.
