השבוע שוב עלתה לכותרות, בנסיבות מצערות, מצוקתם של בני ובנות העדה האתיופית בישראל. רבות כבר נכתב ועוד יכתב על הגזענות והאפלייה אשר סופגים בני העדה מרשויות המדינה ואזרחיה רק בשל צבע עורם. וחבל שצריכים להגיע לאבדן חיי אדם ולמחאות אלימות על מנת לטפל בגזענות המושרשת בנו בצורה עמוקה כל כך.
אלימות איננה פתרון אף פעם, ובד”כ גורמת רק להדרדרות המצב. אך עם זאת כואב לשמוע את זעקתם של הצעירים ועצוב לראות אותם בבדידותם.
על שאר חלקי החברה בישראל, להביע בשעה זאת את הזדהותם עם כאבם של אחינו ואחיותינו בני העדה האתיופית. פרשת השבוע שלנו היא הזדמנות להזכיר שהעדה המפוארת הזאת טומנת בתוכה סיפורים , היסטוריה, מנהיגות וחכמה אדירה של דורות רבים אשר שימרו מסורות עתיקות אשר אותם נשאו כאן אלינו בתרמילם עם עלייתם לארץ.
אחד המעניינים שבהם מוזכר בפתיחת פרשת השבוע אותה אנו קוראים השבת, וכך כתוב:
“ זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ עֹל” (במדבר י”ט, ב’). זהו המקור לאוסף ההלכות הקשורות בפרה אדומה: מדובר בפרה בוגרת בעלת גוון חום אדמדמם, אשר לא עשתה שום עבודה. רק אפר של פרה כזאת יכול לטהר אדם על פי כללים מסויימים מטומאת מת.
מכיוון שמדובר בחיה נדירה, הפכה הפרה האדומה לסמל לדבר נדיר שמי זוכה לקיימו הוא מיוחד ביותר. הדבר נדיר כל כך, עד שהמשנה ומאוחר יותר הרמב”ם מזכירים בשמות את כל גודלי האומה אשר זכו לשרוף פרה אדומה. על כל פנים, במאות הראשונות שלאחר חורבן בית שני, לא נמצאו פרות כאלה יותר, והמנהג נעלם מהעולם והפך לאפשרות תיאורטית בלבד, או כך לפחות חשבנו.
והנה מסתבר שאחינו מעדת ביתא ישראל שימרו מנהג זה עד המאה העשרים, המשיכו לגדל פרות אדומות ולהשתמש באפרן לטהר טומאת מת. מדהים לחשוב שמנהג עתיק זה המוזכר בפרשה נשתמר בקרב קהילה יהודית חיה ונושמת, כמעט 3,000 שנה מאז הוזכר כאן וכ-2,000 שנה מאז הפסיק להיות נהוג בקהילות אחרות.
הפרשה שלנו היא הזדמנות לספר סיפור אחד קטן מתוך רבים אחרים על קהילה עתיקה, חיה ומרתקת של יהודים, שכמו כל קהילה שימרה דברים מסויימים וחידשה אחרים, וכך מתוך חגיגה של מגוון, חידוש ושימור יכולים אנחנו לחגוג יהדות עשירה ומגוונת.
מי יתן ונזכה לדבר וללמוד יחד עם בני ובנות הקהילה האתיופית בחג הסיגד, במפגשים המרתקים של פורום ירוסלם, ובהזדמנויות משמחות אחרות – ולא ניזכר בהם רק בנסיבות מצערות כל כך.
כפי שהדרך הטובה ביותר להלחם בחושך היא להגביר את האור, כך הדרך הטובה ביותר להלחם בגזענות היא להגביר את ההיכרות עם האחר, מנהגיו וסיפורו המיוחד.
ניר ברוידא הוא סמנכ”ל פיתוח אסטרטגי בבינ”ה.
