הפרשה שבין שביעי של פסח לבין תחילת הימים הלאומיים היא פרשת ‘קדושים’, הפותחת בפסוק: “וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם”.
מהי אותה קדושה שאלוהים מבקש עבור עמו? ואיך משיגים אותה? הפרשה מציעה לנו רשימת מצוות, סוג של צ’ק ליסט אפשרי, שאם נקיים אותו – הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית – נזכה להיות “קדושים”. לפי הפרשה, אם נקיים אורח חיים מוסרי, נצליח ליצור כאן “קדושה” בדמות חברת מופת ראויה וערכית. ובכן מה צריך לעשות בעבור חיים אידיאליים לפי פרשת קדושים? על פניו, לא דברים מסובכים מידי – למשל: לכבד הורים, לקום מפני שיבה, להדר פני זקן, לדאוג לעני, לאהוב את הגר. ומה עלינו לאלעשות? לא לגנוב, לא לשקר, לא לעשוק, לא להלין שכר, לא לקלל חירש, לא לשים מכשול בפני עיוור, לא ללכת רכיל, לא לעמוד על דם רעך ועוד כהנה וכהנה. ההנחיות בפרשה נוגעות לכל תחום ותחום בחיי האדם: בין אדם לחברו, למשפחתו, לקהילתו, בהקשר של אוכל, לבוש, חקלאות ומסחר. והן נוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו. ממנהיגינו ועד לאחרון תושבי מדינתנו. אם היה עלינו לתאר חברה מושלמת, היינו כותבים את פרשת קדושים.
ישנה הנחייה אחת בפרשה שהיא רלוונטית לחיים שלנו כאן ועכשיו, יותר מתמיד:
בספר ויקרא פרק י”ט פסוק ט”ו, נאמר: “לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ”. במילים אחרות: תעשו משפט צדק, ואל תפלו על בסיס כלכלי, חברתי או אחר.
רש”י מפרש את הפסוק “ולא תהדר פני גדול” – “שֶׁלֹּא תֹאמַר עָשִׁיר הוּא זֶה, בֶּן גְּדוֹלִים הוּא זֶה, הֵיאַךְ אֲבַיְּשֶׁנּוּ וְאֶרְאֶה בְּבָשְׁתּוֹ? עֹנֶשׁ יֵשׁ בַּדָּבָר לְכָךְ נֶאֱמַר וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל”. כלומר, לא משנה מי עומד בפני החוק, בין אם הוא עני או עשיר, חזק או חלש, גדול או קטן – יש לשפוט בצדק. ומכאן נגזר עד לימינו, שיש חשיבות עליונה להקמת מערכת משפט אובייקטיבית, עצמאית שאינה מושפעת משיקולים צרים, מאינטרסים של אדם או מפלגה, או מנסיבות אישיות.
ההתייחסות של חלק מהציבוריות הישראלית אל בג”ץ כאל גוף שצריך “לנצח”, והנסיון ליצור הקבלה בין בג”צ לחמאס, מעוררת דאגה ועלולה להוביל לפגיעה בעצמאות בתי המשפט. הסתה נגד שופטים ומערכת המשפט, חקיקת פסקת ההתגברות, מנוי שר משפטים באופן המושפע מהחקירות העומדות נגד ראש הממשלה ועתירות נגד המשך כהונתו תחת כתב אישום – הם ביטויים מודרניים לעשיית “עוול במשפט” שהתורה מזהירה מפניה.
בהמשך הפרק נאמר: “לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה׃ מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם”.
התורה מזהירה באופן מיוחד מפני עוול במשפט בהקשר של מסחר ועסקים. לפי הפרשן ‘קיצור בעל הטורים’, “המעוות המידות כאלו עובר על המצוות כולם”. כאשר מדובר בעסקאות ממון – קטנות או גדולות, בים או ביבשה, בצוללות או בתקשורת – יש להיזהר שבעתיים. התורה אף מזכירה כאן את יציאת מצרים, אולי כדי להדגיש שכמו שהוצאת העם ממצרים היה דבר קשה מאד (קשה כמו “קריעת ים סוף” כפי שנהוג לומר במחוזותינו), כך קשה מאד לשמור על מוסר וצדק, גם ובמיוחד כאשר הפיתויים הכלכליים גדולים עד מאד.
הימים ימי העומר. באופן מסורתי זוהי תקופה של מתח וספירה לאחור: ספירת הימים בין פסח לשבועות, בין יציאת מצרים לבין מתן תורה, בין החופש לחירות, בין תחילת הקציר לבין סיומו, והשנה – בין הבחירות לכנסת לבין הרכבת הממשלה. זה הזמן לזכור כי הקדושה לפי פרשת קדושים איננה מוגבלת לזמן מסויים כמו חג או שבת, והיא איננה תלויה במקום מסויים כמו בית כנסת או בית מקדש, וגם לא לאנשים מסויימים כמו כוהנים ונשיאים. היא עוסקת בקדושה שמתקיימת בכל מקום ובכל זמן ובכל מרחבי החיים. ההנחיות בפרשה ניתנו לכולם. כולם כולל כולם. כולל מנהיגים ואף ראש ממשלה. פגיעה באחד מהערכים שבפרשה פוגעת בקדושת העם כולו, וביכולתינו להקים כאן חברה ערכית וראויה.
נגה ברנר סמיה היא סמנכ”ל בינ”ה
