בכאב ובהזדהות ראינו השבוע את אחינו בני העדה האתיופית יוצאים שוב לזעוק את זעקתם בכיכר העיר, ובצר להם אף לחסום את נתיבי איילון. הראיונות והנאומים של בני ובנות העדה חזרו שוב ושוב על תחושת חוסר האמון של הדור הצעיר במערכת החוק הישראלית, ועל התחושה התמידית של אפלייה ורדיפה.
אמנם, השיח התקשורתי היה לרוב אוהד למחאה וכך גם הטוקבקים השונים, אך בין לבין שמענו גם טיעונים ברוח משפטית על כך שכל מקרה לגופו, יש לחקור את הנסיבות של כל תקיפה וכיוצא באלה.
לטוענים הללו נציע את הפרשנות הבאה לתפיסת הצדק היהודית:
בתורה נאמר: “צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף” (דברים ט”ז), כלומר על מנת ליצור צדק אמיתי לא די ב”צדק תרדף” יש להכפיל את תפיסת הצדק ולאמר: יש צדק אחד – משפטי טהור, אבל יש צדק נוסף הקשור בתפיסות רחבות יותר: בהם גם אפלייה על רקע גזעני וחוסר שיוויון בפני החוק, הנובע לא בשל חקיקה לקויה אלא בשל פערים חברתיים ומעמדיים.
כביטוי לכך, גם בבסיסה של פרשת משפטים מונחים שני היסודות המרכיבים את תפיסת המוסר היהודית: יסוד אחד הוא יסוד ההשגחה – שבמרכזו ההבנה ש”מישהו חושב עליך ורואה את מעשיך”, ואם תחטא העונש יבוא. היסוד השני הוא יסוד החמלה – שבשורשה האהבה והחסד, והיא עומדת בפני עצמה כמניע לעשות טוב המגיע מפנימיותו של האדם ללא צורך בהשגחה חיצונית. כך לימדנו הרב שמואל דוד לוצאטו (שד”ל).
הפרשה עוסקת בדינים ובטיפול בעבירות שונות שבין אדם לחברו. מהמפורסמות שבפרשה – פגיעה בשור, בעבד או באמה של חברך, שריפה המתפשטת משדך לשדה חברך, מה דינו של גנב ומה דינו של שומר שנכשל בעבודתו. ברור שיסוד ההשגחה נדרש כאן על מנת שהאדם יהיה מחוייב לחוקים אילו, ולכן גם מוזכרים בפרשה לא מעט עונשים בסמוך לתיאור העבירות.
אך המשפטים אשר מגיעים מייד לאחר מעמד הר סיני לא מוותרים על יסוד החמלה כדבר מהותי בבסיס המוסר שלנו: “אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃ כִּ֣י הִ֤וא כסותה [כְסוּתוֹ֙] לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃ (שמות כ”ב, 25-26).
בשיאה של פרשת משפטים עומד מקרה בו אדם ישר הלווה לחברו כסף ולקח את שמלתו כמשכון. הלווה לא החזיר את ההלוואה בזמן, ומידת הצדק מחייבת שיתן את המשכון עליו התחייב. הפרשה פונה אל ליבו של האדם ואומרת לו: הכל נכון – אבל תפעיל את החמלה שבך, תדמיין אותו שוכב רועד בלילה ללא כסותו והשב לו את שמלתו לעת ערב. או במילים אחרות: עזוב אותך מכל הצדק הזה, תהיה בן אדם!
את אותה התפיסה נמצא בפרשה גם בפסוקים החשובים הבאים :
“גֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן: אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ” (שמות כ”ב 20).
פסוקים אלה מלמדים אותנו שלא הכל נמצא בספר החוקים ובמערכת הענישה, ויש יסוד חשוב של אנושיות ודאגה לחלש. וכאן כדאי להזכיר את המדרש הנפלא מקהלת רבה: “אתה מוצא צדיק רודף צדיק, והאלוקים יבקש את הנרדף. צדיק רודף רשע, והאלוקים יבקש את הנרדף.
לכן, כאשר העדויות חוזרות על כך שבני העדה האתיופית זוכים שוב ושוב ליחס של נרדפים מהרשויות בישראל, וכל זה מתווסף לכל התלאות והרדיפות שסבלו בדרך הקשה עד שהגיעו לכאן, מן הראוי ששמוע נשמע את זעקתם ונפעיל את מידת חמלה שבנו.
ניר ברוידא הוא סמנכ”ל בינ”ה.
