הפרשה שלנו השבוע מתחילה ב’אחרי מות’, כלומר אחרי מותם של בני אהרון בפרשה הקודמת. היא מתחילה במוות ועוסקת בחיים. המילים החוזרות ונשנות בכל קריאה בפסוקים הן כיסוי ואי גילוי: מדובר על כיסוי הדם וגילוי עריות.
“אִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כָּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֘”. הדם מסמל את הנפש, זו היתה התפישה באותה עת. מראה הדם הניגר הוא מפגש עם המוות, עם החידלון, עם האבדן של הנפש – ואת האבדן הזה צריך לכסות ולהסתיר.
מול הצורך בכיסוי, מופיע איסור הגילוי: “אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה: עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ”. זהו הטאבו החמור על גילוי עריות, והוא פתח לחיי נפש תקינים והבסיס לחיי משפחה.
פרשת ‘אחרי מות’ היא מאד קמאית, קדומה ובסיסית, ועוסקת בטבואים וציוויים שעוסקים בחלקים אפלים בנפש האדם ובחברה; ואחרי מות, צריך לבחור בחיים: “וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה“.
אנחנו נמצאים מיד אחרי חג הפסח שבו ציינו את היציאה מעבדות במצרים לחירות והפכנו לעם, ולכן רלוונטי במיוחד וחשוב ללמוד שהתרבות שלנו נוצרה במידה רבה כתרבות נגד להגמוניה של התרבות המצרית שהייתה דומיננטית במרחב ארץ כנען הקדומה. המצרים עסקו בפולחן המוות, והדגש הוא תמיד על השפע בעולם הבא. במצריים היה נהוג גם שהפרעונים השיאו אח עם אחותו. התורה מדגישה את השוני של העולם הערכי החדש של בני ישראל, ומבקשת ודורשת אותו גם במובן הסמלי – כיסוי הדם כי הדם הוא הנפש; וגם במובן המעשי – איסור עריות, וכך מעלה על נס את חיוב החיים – “וָחַ֣י בָּהֶ֑ם”!
“כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ” – עם ישראל יוצא מארץ מצריים ומניח אחריו את פולחן המוות ואת גילוי העריות. הוא מתחיל בדרך חדשה ובונה מסורת סמלית ומעשית של חיוב החיים, ויוצר מצע יציב של חיי משפחה ללא גילוי עריות.
הפרשה המורכבת הזו מכילה בתוכה גם ערכים נוספים, כגון שלילה של משכב זכר: “אֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא”. זה חוק שלא יכול להיות חלק מהחיים שלנו היום. בפרשת השבוע נלמד ונאמץ את החיוב, ונדחה את הדברים שאינם מוסריים לזמן שלנו היום. התורה היא לנו מקור השראה ולא מקור סמכות. “כזה ראה וחדש”.
שבת שלום.
ערן ברוך הוא מנכ”ל בינ”ה.
