בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

לא מספיקה רק פוליטיקה – אנחנו חייבים גם אמנות | פרשת 'פקודי'

הפרשה שלנו השבוע, פרשת 'פקודי', לא עומדת בדרך כלל לבדה. על פי רוב היא מגיעה יחד: 'ויקהל – פקודי', אבל בשנה מעוברת היא מופיעה פתאום לבדה. מצפה לנו פירוש מעניין.

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (שמות ל"ח כ"א).

עניין הפרשה הוא סיום עבודת המשכן שמתוארת עם בגדי הכהונה על כל צבעוניותם המורכבת, הקמת המשכן על ידי משה, חנוכת המשכן, משיחת הכוהנים והלבשת אהרון בבגדי הכהן הגדול. סוף התהליך – "וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְהוָה, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ' ל"ד). אלוהים, שמלווה את העם בכל מסעו במדבר, שוכן בלב מחנה ישראל וממש פיזית הוא נוכח באוהל מועד.

בצלאל בן אורי הוא הוא האמן שעליו הוטלה משימת העיצוב והיצירה. היהדות יש לה עניין מורכב עם אמנות. הפסוק: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחת", יצר לאורך הדורות יחס מורכב ומסתייג של המסורת היהודית אל מעשה האמנות. מעניין להבין מפסוקי הפרשה מה ערך מעשה האמנות, מה תפקידה כגורם מתווך ומעורר השראה, ובמה ייחודיות מנהיגותו של בצלאל לעומת המנהיגות של משה.

בצלאל בן אורי הוא אדם מוכשר. אלוהים מתאר ואומר למשה שיש בו רוח אלוהים בחכמה בתבונה ובדעת. תיאור מדהים ונדיר בכל המקרא. בתלמוד במסכת ברכות יש תיאור מעניין של סדר בניית הדברים: "בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: 'לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים', הלך משה והפך ואמר לו: 'עשה ארון וכלים ומשכן'. אמר לו [בצלאל]: 'משה רבינו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן? כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו [משה]: 'שמא בְּצֵל אֵל היית וידעת?" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, נ"ה עמוד א').

במדרש, משה הפך את סדר הדברים שאמר לו אלוהים וביקש מבצלאל שיעשה קודם את ארון הברית, אחר כך כלים לעבודת הכהנים, ורק בסוף יבנה את המשכן. בצלאל שואל שוב את משה וחולק על סדר הדברים. יש לו מבט אחר. זה לא נראה לו נכון. ואז משה פתאום נזכר שוב בדברי אלוהים, ומודה שבצלאל צודק. הוא נדהם כיצד הוא מבין את הדברים למרות שלא הוא פגש את האלוהים – אלא רק משה לבדו. ומכאן המדרש על שמו: בצל-אל. משמע, חסית בצל האל, ושמעת דברי אלוהים חיים.

יש בפסוקים הקצרים עניין עמוק. סדר הדברים איננו טכני יש בו מהות וגישה והשקפה. משה ניגש אל עניין המשכן בדרך מעשית וישירה. הוא פוגש את אלוהים פנים אל פנים. אין לו צורך בתיווך – הוא רואה באור חד וברור את המשימה. הארון הוא העניין המרכזי והשאר חשוב פחות.

בצלאל הוא אמן הוא מבין את המרחב, יש לו חשיבה של אור והשתקפות. הוא מבין את נקודת המבט של העם ויש לו ראייה רחבה. דעת ותבונה. האמנות יוצרת מהלך. רגשות, שהייה, התבוננות, השתקפות, אוירה, התעלות וצפייה. דברים שלא מובנים למשה המנהיג המגמגם שעסוק רק במהות הפנימית של הדברים.

"זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי–וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר" – פסוקי הפרשה מתארים בפירוט את הבגדים, הכלים והאפוד של הכהן הגדול, והחושן עם כל אבני החן. הפירוט הזה מהותי לתבונה וחכמה ולרוח, כמו שמעשה האמנות בכל חברה ותרבות היא הנשמה היתרה שבחיי העם.

מנהיגות חייבת לתת מקום ולאפשר את היצירה. למרות שהיא מורכבת – לעיתים לא מובנת, ובמקרים נדירים אף מקוממת. לרוב היא נסתרת מעייני המנהיגות הפוליטית הגסה והישירה. אך היא חשובה, היא הכרחית, היא עושה את החיים ראויים ואת החברה שלנו טובה יותר.

שבת שלום.


ערן ברוך הוא מנכ"ל בינ"ה.

מאמרים נוספים: