שכר ועונש הוא אולי הנושא המרתק והשנוי במחלוקת ביותר בעולם האמונה היהודי, והמונותאיסטי בכלל. פרשת ‘ראה’, העוסקת בהבטחות ודרישות האל כלפי בני ישראל לקראת כיבוש הארץ המובטחת, נפתחת בפסוק שמציג עמדה לכאורה חד משמעית וחד מימדית:
“רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם” (דברים י”א)
הלקח פשוט, אני מצווה ואתם שומרים. אם תשמעו תדעו אושר וחסד והארץ תתן את יבולה, לא תשמעו חורבן ואסון וגלות וסבל לא יתואר. כך חוזרת ואומרת הפרשה. ובפרשות רבות במקרא מודגש כאן מאד השכר – אם תשמרו את מצוותי. והעונש – אם תלכו ותעבדו אלוהים אחרים ותסורו מדרכי.
בתלמוד לעומת זאת יש גישה אחרת. בסיפור במסכת “מנחות”, משה רבנו משוחח עם אלוהים על הר סיני. הוא מבקש לדעת מי יפרש את התורה לעתיד לבוא:
“אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת”.
משה נשלח במסע בזמן אל בית מדרשו של רבי עקיבא ומתרשם מחוכמתו. הוא מבקש מאלוהים:
“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶרְאֵיתַנִי תּוֹרָתוֹ, הַרְאֵנִי שְׂכָרוֹ”.
אלוהים שולח שוב את משה למסע בזמן. משה מגיע למעמד ההוצאה להורג של עקיבא על ידי הרומאים שמענים את רבי עקיבא ומסרקים את בשרו במסרקות של ברזל. הוא מת בעינויים קשים.
“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ?” שואל משה את האלוהים. והתשובה הקשה:
“שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי”.
חכמי התורה שבעל פה, מאתגרים את התפיסה החד מימדית, הנאיבית של שכר ועונש. הם קראו את ספר איוב, הם מכירים קצת את החיים, הם מבינים משהו אחר. המציאות מורכבת מאד, והשאלות של ברכה ושכר, של קללה ועונש הם עניין לא פשוט.
ואולי הגישה המקראית גם היא מורכבת יותר מהמבט השטוח והראשוני למקרא הפסוקים. והכוונה היא עמוקה יותר ובסיסית. שכר המצווה – הוא עצם המעשה הטוב והמבורך. הקללה – מגיעה במקום שבו חוסר המעשה או החטא הם מהות העונש עצמו.
כל אדם מחפש את דרכו בעולם וכמו שאמר רבי עקיבא במשנה בפרקי – אבות: “הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן”.
שבת שלום
ערן ברוך הוא מכ”ל בינ”ה התנועה ליהדות חברתית
