בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

אין אחריות בלי אני | פרשת ‘ויגש’

הפרשה שלנו היא שיאו של סיפור יוסף ואחיו. סיפור שמתחיל בשנאה וקנאה קשה, התעללות, מכירת יוסף לעבדות ובכי קשה של יעקב על בנו. הסיפור מתאר את עלילות יוסף במצרים וממשיך בפרשה שלנו בה הוא מגיע להתרה וסיום. יוסף מטמין בערמה גביע בשק הקמח של בנימין האח הקטן האהוב, והוא דורש מהאחים להשאיר את בנימין במצריים כפיקדון. זה משבר נורא. כולם מבינים שיעקב הזקן לא יעמוד בזה. הוא כבר איבד את בנו האהוב יוסף. הבשורה על בנימין שנשאר במצריים תגמור אותו.

כאן נכנס לתמונה יהודה, ולוקח אחריות..

הסופר ס. יזהר הטיב לתאר את מעשה לקיחת האחריות המרהיב הזה:

“במקום אחד בתנ”ך, בספר בראשית, מוגדרת בו האחריות היטב ולכל דקדוקיה: בסיפור יוסף.
לאחר שהתגלגל יוסף למצרים ועלה לגדולה, שולח יעקב את בניו למצרים לשבור שבר, אבל יוסף תובע מהם להביא בפעם הבאה את האח הצעיר, את בנימין. דבר שיעקב לא יסכים לו לעולם.
שני בנים היו לו מאשתו האהובה מרחל. יוסף, ש”טרוף טורף”, ובנימין, בן הזקונים שאותו לא ייתן.
אבל האיש המצרי אמר שבלי בנימין לא יקבלו כלום ועליהם לבחור בין בנימין ובין רעב. לבסוף קם יהודה ואומר לו כך: “אנוכי אערבנו, מידי תבקשנו, אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך, וחטאתי לפניך כל הימים”.

“אנוכי אערבנו” עומד על השאלה מי האחראי ומה עושה אדם כדי שיהיה לאחראי: ובכן, האחראי הוא הערב לדבר; לא בעקיפין ולא באיזה אופן משני, אלא ממש “אנוכי אערבנו”. למושג “אחריות” אין שום מובן אם אינו מהודק היטב למילה “אני”. אין אחריות בלי “אני” אחריות מתחילה ב”אני”. וכשהיא מתחילה כך, שוב איננה סתמית. מרגע שאמרת אחריות, גם העולם איננו עוד אדיש. האחריות איננה אפוא נתון טבעי, אלא היא הכרעתו של אדם, היא נובעת מנכונותו לשאת באחריות. כשנמצא אדם לשאת באחריות”.

אני מוסיף למושג האחריות גם המילה הטעונה אח. ואת המושג “אחר” הפרשה שלנו נעה בין שנאת אחים ל”אחרות” האחים עומדים מול יוסף המשנה למלך מצרים כ”אחר” גמור הם לא יודעים שאחיהם הוא. אחריות – אחרות, אחר, אחים, אח, אני. המעשה הכנה והמקורי של יהודה – שובר את הקרח יוסף נשבר בוכה ומתוודה אל אחיו:

“לֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי”.

כמו בעימות בין יעקב לעשיו שמתחיל במתח ופחד ממלחמה ונגמר בבכי התפייסות וחיבוק בין האחים. גם כאן יש פיוס והשלמה וחיבור מחודש. לפעמים מעשה אמיץ של לקיחת אחריות יכול להביא לפיוס ולחבר רחוקים.

מישהו בכנסת ישראל שומע? שבת שלום.

בתמונה: חניכות וחניכי מכינת בינ”ה למנהיגות לוקחים אחריות

 

מאמרים נוספים: