בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

המקום בו המעשה פוגש את הערך | פרשת 'משפטים'

בפרשה שלנו השבוע לפני עליית משה להר סיני, יש עומס מרשים של מצוות ודינים והלכות, כיאה למעמד מתן תורה. אני בוחר לעסוק בשני נושאים הבאים זה לאחר זה במרכז הפרשה, פסוק רודף פסוק. והם לצערי מאד אקטואליים.

 וְשֹׁחַד, לֹא תִקָּח:  כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים (שמות כג' ח') – כך כתוב השבוע בתורה. בשבוע שעבר שמענו את יתרו חתן משה מציע למשה למנות שופטים ושוטרים. משה הצדיק לא יכול לעשות הכל, צריך פקידים ומערכת משפט ומשטרה. הבעייה כאן שכל איש ציבור ובעל שררה עלול למעול בתפקידו. וככל הוא נשאר בתפקידו זמן רב יותר, מיטשטש הגבול החד שבין האינטרס הציבורי לאינטרס האישי המשפחתי או המפלגתי ולפתח חטאת רובץ. שוחד הוא מעשה חמור. וככל שלוקח השוחד או מציע השוחד הוא בכיר יותר הריקבון של המערכת מסוכן יותר. ומפורש וברור יותר ממה שאומרת התורה – אין. 

וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות כג' ט').

פסוק לאחר השוחד, מתייחסת התורה אל הגרים, הזרים החלשים. רק לפני כמה חודשים היינו כולנו עבדים בארץ מצרים. לכן אנחנו נדרשים לזהירות מיוחדת ביחס לזרים שחיים בתוכנו. אלה הקוטפים פלפלים בערבה, מחליפים טיטול לקשישים ועומדים על פיגום בגובה 20 קומות. הנוכרים דוברי שפה זרה, שאין להם כאן משפחה או תמיכה משפטית או סעד כלשהו. עליהם אנחנו צריכים להיזהר ולחוס. והינה השבוע שרת ה"משפטים" לשעבר בהבטחת בחירות פזיזה מציעה לשלול מהם את הפנסיה. ומדובר כידוע בחברת כנסת ממפלגה "יהודית" לכאורה, שמנהיגה מתיימרים לדבר בשם התורה וקוראים כביכול כל שבוע את "פרשת השבוע". כיצד דווקא מבית הציונות הדתית, תנועה מפוארת  שנוסדה לפני מאה שנה על ידי אנשי תורה ועבודה,  אנשי חסד ששילבו את עבודת עמל בניין הארץ עם לימוד התורה, כיצד הפך הבית החברתי של ה"פועל המזרחי" לשופר תעמולה של הקפיטליזם החזירי והאכזרי ביותר בארץ? לאלוקים פתרונים.

על מנת לקבל את השבת בטוב, נקרא יחד את המשך הפסוקים לקראת עליית משה אל הר סיני, זה הוא תיאור נדיר של פגישה / חצי פגישה בין אלוהים לשבעים הזקנים מבית ישראל:

וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר (שמות כד' י')

הכתוב מגלה ומסתיר, מתאר ומסייג. הם רואים למעשה את "ותחת רגליו", כלומר את מקום החיבור שבין אלוהים לארץ או בין הרוח למעשה או בין קודש לחול. מקום החיבור מרהיב כמעשה לבנת הספיר, שמיימי וטהור. זהו לא האלוהים עצמו, זהו מקום החיבור. 

אני מאמין שזה המקום בו המעשה פוגש את הערך, החוק משרת את הכוונה המוסרית. הדין הוא דין אמת וחסד, והחסד הוא מקום החיבור. אם זה לא קורה, יש למי שנעשק זכות צעקה. שם מקום ההכרה בעני, בגר, באלמנה. זהו מקור החיבור המרהיב שהטקסט המקראי רומז עליו: תעשקו יתום, תלחצו גר תיקחו שוחד. אני נמצא שם בחיבור הזה ומקשיב לצעקה, לבכי ולעוול – אל תנסו אותי. 

שבת שלום

ערן ברוך הוא מנכ"ל בינ"ה

 

מאמרים נוספים: