“וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו–וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל” (ויקרא ט,א)
היום השמיני מגיע אחרי שבעת ימי המילואים ואחרי שורה של הכנות לקראת חנוכת המשכן. פירושים שונים עוסקים בוו החיבור המופיעה בלשון “ויהי”, המזכירה לנו את הנוסח המוכר של “ויהי ערב ויהי בקר” מבראשית, ואת לשון “ויהי ביום השלישי..” (שמות יט, טז) במעמד הר סיני אשר מתייחסת לכך שמדובר באירוע יוצר על רקע הכנות של הימים שקדמו ליום או לאירוע המיוחל. כידוע, המספר שבע הוא מספר טיפולוגי אשר מייצג שלמות של תהליך, והשלמה של סבב של ימים ושנים. זה עתה סיימנו לאכול מצות במשך שבעת ימי הפסח, ושרנו בליל הסדר על “שבעה ימי שבתא”. אבל מה קורה אחרי שהושלם התהליך, אחרי שנגמר החג, אחרי שמסתיים שבוע עמוס שהושלם בשבת, אחרי שהשלמנו את המחזוריות החקלאית, החברתית והכלכלית בשנת השמיטה? כיצד נראה היום השמיני, היום שאחרי שהשלמנו תהליך וסגרנו מעגל?
“עם השלמת הספירה של שבעת הימים נחתם והושלם המצב שעד-כה; ואילו היום השמיני מביא לידי התחלה חדשה – בדרגה נעלה יותר; כביכול, מתחילה “אוקטאבה”. וכן הדבר גם כאן. שבעה ימים ישבו הכהנים פתח אוהל מועד; כך הושלם מצב, שבו הכהנים חיו רק חיי פרט של יחידים; ואילו ביום השמיני התחיל שלב חדש, נעלה יותר, – של קידוש החיים לה’ ולעמו.” ~ הרש”ר הירש
הרש”ר הירש רואה ביום השמיני עליית מדרגה, כניסה ל”אוקטבה” חדשה שמתחילה, ובעניין תפקידם של הכהנים – חנוכת המשכן מבקשת מהם לפרוץ דרך ממעגל של הזהות הכהנית שלהם לעבר מעגל רחב יותר של שייכות ומחויבות כלפי אלוהים וכלפי העם.
ברוח זו, אני רוצה לציין שני מועדים על לוח השנה העברי שנותנים משמעות נוספת ליום השמיני –
“בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (כ”ב בתשרי) עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’ פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם, לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם – כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.” (במדבר, כ”ט, ל”ה-ל”ח)
שמיני עצרת הוא היום השמיני אחרי חג הסוכות שמוזכר בתורה כחג שעומד בפני עצמו. כתוצאה ממסורת ארץ ישראלית, שמיני עצרת ושמחת תורה התאחדו, והפכו לחג אחד מיד לאחר חג הסוכות, אך המשמעות של עצרת היא התכנסות ועל כן זהו חג שמציין את השיבה הביתה אחרי שבעה ימים של ישיבה בסוכה. אחרי שבוע בבית ארעי שאיננו בדיוק בית, השיבה הביתה מזמנת התכנסות מסוג חדש ומאפשרת לנו להסתכל על הבית בצורה אחרת. השנה הזו זימנה לא מעט הזדמנויות עבורנו להסתכל על הבית ועל הסביבה הקרובה בצורה חדשה שלא הכרנו קודם.
“בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.” (מגילת העצמאות)
עם צאתו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ולקראת יום הזיכרון ויום העצמאות פרשת שמיני מהדהדת את המשמעות של השיבה הלאומית שלנו במישור הרוחני והפיזי. מגילת העצמאות עוסקת בימים שקדמו לקום המדינה ולמשמעות שלהם בכינונה של מדינת ישראל, יחד עם הצבת ערכים מרכזיים להתכנסות פנימה בתוך הבית ליצירה ראויה של חיי קוממיות ממלכתית.
וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃ וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ויקרא י, א-ב)
בתוך חנוכת המשכן, ובשיאו של הטקס שמבטא את ההתקדשות של הכהנים, בני אהרון מקריבים “אש זרה” ומתים. ההתכנסות והעליה לקומה נוספת ביום השמיני עלולה להיות מסוכנת אם היא לא נעשית בתשומת לב ובדיוק. האם היה זה החטא של נדב ואביהו שהסתחררו מהמעמד ומעליית הקומה? או האם אהרון שכח אותם בשעה שגם הוא נדרש להתחבר בצורה חדשה למעמדו ולתפקידו?
והאם ניטיב לפתוח השנה את אירועי יום העצמאות ה 73 למדינת ישראל בהדלקת משואות שיביאו עמם ניצוצות של גאווה, אחדות, וחיבור עמוק לחזון משותף למען עתיד טוב יותר לנו ולדור הבא?
כולי תקוה כי האירועים המרשימים של זיכרון בסלון, ההתכנסויות הפרטיות והטקסים הממלכתיים סביב אירועי יום הזיכרון, וחגיגות יום העצמאות יביאו עמם משב רוח של כניסה ל”יום השמיני” ולעליית קומה משמעותית לקראת כניסתנו לשנתה ה 74 של מדינת ישראל. יום עצמאות שמח!
__
יעל הירש בידרמן היא מנהלת משאבי אנוש בבינ”ה