בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

לשבירת מסורת אין גיל | פרשת 'וירא'

במרכז פרשת וירא עומדת פרשת עקידת יצחק אשר התקיימה לפי המסורת על הר המוריה הוא הר ציון. זהו המקום שיהפוך למקום המקדש הראשון והשני, ולאחר מכן למקום החורבן והבכי ולמקום המסגדים – כיפת הסלע ואל – אקצה. לימים, יהפוך הר זה למקום הכי קשה, הכי נפיץ והכי אקטואלי היום בישראל.

בפרשה שלנו במשך שלושה ימים הולכים אב קשיש ובן יחיד להקריב קרבן לאל חדש במקום מאוד מיוחד. "אל הארץ אשר אראך" אומר אלוהים לאברהם בפרשת "לך לך" בשבוע שעבר. והשבוע הוא מנחה אותו "והעלהו שם לעולה, על אחד ההרים אשר אמר אליך". אלוהים מראה את הדרך ומציין את המקום בו הוא דורש קרבן.

הרבה נכתב על הדרך הארוכה שעשתה היהדות מהקרבת קורבנות בעלי חיים במקדש, ליהדות של תפילות ולימוד תורה. פחות מדובר על המעבר מקרבן אדם לקרבן בעלי חיים. תהליך שכנראה קרה בפרהיסטוריה של היהדות ושאת עקבותיו אנו מוצאים בפרשת העקידה.

ידוע שבארץ כנען של התקופה ההיא העבירו תינוקות באש כקרבן למולך. אפילו מוזכר שהפולחן נעשה בגיא בן-הינום, היכן שנמצא היום הסינמטק בירושלים (זהו גם המקור לביטוי "גיהנום"). לא מקרה הוא שהמקום הזה, גיא בן-הינום, קרוב מאד פיזית להר המוריה ולמקום המקדש. אברהם, המאמין הגדול היהודי הראשון, נמצא כאן בצומת של תרבויות ואמונות. הדת, המקום והמסורת האלילית דורשת ממנו להקריב את בנו בכורו. הוא עולה אל ההר בכוח המסורת המקומית. הוא בדרך להקריב את בנו בכורו.

אברהם כידוע מניח את המאכלת. האדם המאמין עוקב אחרי פשט הסיפור ורואה כיצד אלוהים שולח מלאך לעצור את המאכלת. אני כיהודי חילוני מבין את הקונפליקט הפנימי האמוני, את הזינוק התרבותי שעשה אברהם שכבר מרד באביו בנעוריו והלך לדרך חדשה ולא נודעת, כיצד הוא כאדם קשיש מתמרד שוב מול מנהג המקום והמסורת האלילית ושב הביתה לשרה עם יצחק החי רכוב על החמור.

בשבוע שבו אנו קוראים את פרשת וירא ולומדים על פרשת העקידה עם יצחק שחזר חי מן ההר, אנו גם מציינים את מועד הרצח הנורא של יצחק רבין. וכך כתב הסופר מאיר שלו בהספד שלו על יצחק רבין ראש הממשלה ושר הביטחון, שבעה ימים לאחר הרצח הנורא ההוא:

"והגעגועים לאדם שלא נסגר בתוך המתחם המבוצר של דעותיו. שבגיל מבוגר שבו האמונות כבר מתעטפות באבן והתפיסות קופאות, ואין סוטים יותר מן הדרכים הרמוסות, פתאום בתנופה גדולה זינק מתוך תלמי חייו אל דרך חדשה".

ושורשיה של התפנית, בסיפור העקדה וגם בסיפור חייו של ראש הממשלה שנרצח, נעוצים עוד ביצחק רבין הצעיר, שכבר בנאומו על הר הצופים, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, אמר שאנחנו היהודים איננו מסוגלים לשמחת הכובש והמנצח. כך אמר – והנה קם עליו יהודי ורצחו נפש.

אברהם בחר לבנות תרבות המבוססת על קרבן בהמה ושבר מסורת נוראית של קרבן אדם. רבי יוחנן בן זכאי, דורות אחריו, שבר את מסורת הקורבנות ופתח במסורת של תפילה ולימוד. ויצחק רבין הקשיש, איש מלחמה מנעוריו, בחר לשבור את מסורת העימות והשנאה ולפנות אל דרך השלום. כך הוא בחר, נגד כל הסיכויים, ואז קם עליו יהודי גס וחשוך ורצחו נפש. האם יש לנו דרך חזרה?

ערן ברוך הוא מנכ"ל בינ"ה

 

מאמרים נוספים: