פרשת השבוע שלנו מתחילה בנושא השמיטה. הנושא של “שנת שמיטה” הוא רחוק ולא רלוונטי לכלל הציבור הישראלי. אני מניח שמשאל מקרי ברחוב בנושא יביא להרבה משיכות כתפיים ומבטים מופתעים. מי שאכן יענה לעניין, סביר שימלמל משהו על חקלאות וירקות שצריך למכור לגוי, או איזה עניין עם כשרות ורבנים. לצערי עניין שהוא לדעתי מרכזי וחשוב ואולי בבסיס ליהדות ולתפיסה ההלכתית, נתפס היום כשולי, לא מעניין, ועסק מעצבן של כשרות ורבנות. אז מהי השמיטה ולמה אני חושב שזה חשוב? כך כתוב בתורה:
וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר: [ב] דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָֽה: [ג] שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ: [ד] וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהוָ֑ה שָֽׂדְךָ֙ לֹ֣א תִזְרָ֔ע וְכַרְמְךָ֖ לֹ֥א תִזְמֹֽר: [ה] אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ.
שני דברים מצביעים על חשיבות העניין. הראשון: זו מצווה שנאמרת למשה על הר סיני. ממש על ההר יחד עם עשרת הדיברות וזה עניין שהיה חשוב למקרא להדגיש. השני: אפשר לראות עד כמה עניין השמיטה דומה לעניין השבת. זו ממש אותה שפה, והרעיון דומה. אין מחלוקת על חשיבות השבת.
נתחיל מהשבת. אולי החידוש הגדול המהפכני והיפה שנתנה היהדות לעולם. יש בה תפיסה של חירות. של עצירה בזמן למנוחה להתבוננות. ויש בה תיקון סוציאלי עצום. “זכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ”. לא רק בעל הבית ואשתו נחים בשבת. גם האמה והעבד ואפילו בעלי החיים. פעם בשבוע יש חופש לכולם. מעין חזרה לגן עדן, למצב הראשוני של חירות שלווה ושיווין בין כולם.
רעיון השמיטה הוא חלק מתפיסת השבת, הוא קשור אליה ומרחיב אותה. השבת יוצרת ארמון חירות בזמן, ומאפשרת גם בתוך המשק המשפחתי מקום פנוי ונינוח של שיווין. שמיטת האדמה מרחיבה את רעיון השוויון והחירות גם על הרכוש הקרקעי ועל העבדות. בחברה חקלאית הקרקע היא הרכוש. שמיטת הקרקע ובצידה שמיטת החובות יוצרת מהלך של צמצום פערים כלכליים בין בני האדם. אנו רואים שבאה כאן לידי ביטוי גישה קוהרנטית שמהותה היא שאיפה לחירות וניסיון מעשי לקדם ככל האפשר שיווין כלכלי בין בני האדם. מערכת השמיטה ושנת היובל מאפשרים גם חנינה וחופש לעבדים ושפחות. יש כאן מבנה ברור שמכוון את החברה למחזוריות של שמיטת חובות, שמיטת קרקעות ושחרור עבדים ושפחות – מנגנון שאם הוא פועל נכון מגביר את השוויון הכלכלי בחברה.
מי שמכיר את הכתובים מתעמק בהם בצורה פתוחה וכנה ומבין שבתורת משה יש מימד עמוק של צדק חברתי. יש כאן גישה ותפיסת עולם שהיום היינו מכנים אותה סוציאליסטית. זוהי הנקודה הפנימית של התורה והעובדה שבישראל נדחקה השמיטה לקרן זווית והופכת כלי של ממסד דתי לעשות עוד קצת רווח כספי על הציבור. זהו בדיוק היפוך רעיון השמיטה, ועיוות גמור של הרעיון הנשגב. מדהים לדעתי שבזירה הפוליטית הישראלית היום, מנהיגים.ות שתומכים מקדמים רעיונות של צדק חברתי ושיווין נתפסים לכאורה הכי פחות יהודיים, בזיקה, במנהגים, בלבוש. זהו ניסיון שמעמיד אותנו הקדוש ברוך הוא. רק מי שקורא לעומק את התורה בלי פניות – מבין שמי שמקדם את הערכים הללו עושה יהדות “הכי על מלא”.
לזיכרו של יוסף חיים בְּרֶנֶר, מחלוצי הספרות העברית המודרנית, הוגה, פובליציסט ומנהיג ציבור, שהשבוע מלאו 100 שנה לפטירתו.
שבת שלום.
__
ערן ברוך הוא מנכ”ל בינ”ה
