בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

ריקוד זוגי | פרשת בשלח

 

משה עומד על הים, רגע לפני שהכל קורס, רגע לפני שכל התהליך שעשה נשמט תחת רגליו.

מולו הוא רואה את ים סוף ומאחוריו מאיים פרעה עם כל חייליו. העם שלו בלחץ והוא מרגיש אבוד. ולמשה, המנהיג הגדול אין מושג מה לעשות. הוא צועק לאלוהים וקורא לעזרה אבל אלוהים עונה לו בפשטות: "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל וייסעו".

אלוהים אומר לו להתקדם, עם העם אל תוך הים שמולו, אל המקום שנראה בלתי אפשרי לחצייה ואז מתרחש תהליך ניסי, מרגש וייחודי מסוגו של קריעת ים סוף.

"קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף". כותבים לנו חז"ל ומשווים את הנס העצום שקרה על הים לזוגיות. אבל מה הקשר בין ים סוף לבין זוגיות? ולמה הקושי שבזוגיות נמשל דווקא לקריעת ים סוף?

כשאני חושבת על קריעת ים סוף הדימוי שעולה בי הוא של ים שהיה אחד, נקרע לשניים וחזר להתאחד. כמו שני בני זוג שצריכים את היחד אבל גם את הלבד. זוגיות בעיני היא ריקוד בין החיבור להיפרדות. ריקוד זוגי שיש בו את היכולת  לחזק את השותפות אבל גם לאפשר לכל אחד מאתנו להיות בפני עצמו.

התפיסה החז"לית היא שגם האדם נברא אחד כמו שנכתב בספר בראשית "זכר ונקבה ברא אותם". ואז התרחש תהליך שנקרא הנסירה, בני הזוג הסתובבו זה אל זה וראו אחד את השני בפעם הראשונה כשתי ישויות נפרדות.

"בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו. (ביוונית: אנדרו-זכר, גינוס-נקבה), כמו שכתוב: 'זכר ונקבה בראם'. בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון דו פרצופי בראו, ונסרו, ועשאו גביים, גב לכאן וגב  לכאן". בראשית רבה פרשה ח'.

אילה דקל, הפטרה, פרשת שבוע, פרשת השבוע, פרשת בשלח, זוגיות, ריקוד זוגי, משה, משה רבנו, קריעת ים סוף, חציית ים סוף

קרדיט תמונה: צילום: gnlogic, flickr, CC BY 2.0

הזוגיות יוצרת את החיבור המחודש, את האיחוד. ממש כמו בקריעת ים סוף. לפי חז"ל, יש לנו ישות אחת שנפרדה והתחברה מחדש. החיבור וההפרדה הולכים אתנו לכל אורך חייו של הזוג, היכולת להיות יחד אבל לאפשר לכל אחד ולכל אחת גם את העולם הפרטי שלהם. להיפרד ולהתאחד שוב ושוב. להצליח לקיים חיים זוגיים שיש בהם גם איחוד וגם היפרדות. זו משימת החיים הזוגית, ממש כמו התנודות שמלוות את קריעת הים.

בסופה של קריעת ים סוף עומדים משה, מרים וכל העם ואומרים תודה. הם שרים יחד את שירת הים. קריעת ים סוף זה נס. נס כל כך גדול, פלאי וכמעט בלתי אפשרי שצריך לעצור ולהודות עליו.

זוגיות, כך אומרים לנו חז"ל, היא נס. פלאי, גדול, מיוחד ואדיר. זו האמירה הכי חשובה במדרש בעיני. לא צריך לחכות לקריעת ים סוף כדי להרגיש את הפליאה שביקום. למצוא בן או בת זוג זה נס. לקום כל בוקר ולחיות יחד עם נקודות הדמיון והשוני. יש בזה מעשה ניסי שאנחנו מחוללים יחד. לא צריך לחכות לראות את איתני הטבע זזים. לא צריך אל שיחולל ניסים פלאיים. את הנס האמיתי אנחנו מחוללים ומחוללות כל יום בבית שלנו, במאמץ, ברגישות ובאהבה, החיבור הזוגי שלנו הוא נס.

"אני עוצרת את הנשימה ומרגישה אותך מהקצה השני של הלילה" אגי משעול

 

__

אילה דקל היא מורה ומנחה בישיבה החילונית בבינ"ה

מאמרים נוספים: