בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

ביחד, לטוב ולרע | פרשת שלח לך

משה שולח מרגלים. הוא בוחר נציג אחד מכל שבט כדי שילכו לבדוק את הארץ המובטחת. הבחירה שלו מעוררת תמיהה. לפני קרב שולחים בדרך כלל מרגל אחד או שניים. לא שולחים קבוצה שלמה. שולחים בחשאי, מישהו שיתגנב ויבדוק בשקט מה קורה שם. קבוצה כבר מעוררת משהו אחר.

והקבוצה הזו באמת מתבררת כטעות, עשרה מהם חוזרים ואומרים שהמצב בארץ המובטחת לא מבטיח. שהקרב יהיה  קשה ומסוכן, שלא כדאי ללכת, כי לבטח נפסיד בקרב. כולנו הולכים למות. והרגע הזה יקבע את גורלו של העם בארבעים השנים הקרובות. אף אחד מהדור ההוא לא ייכנס לארץ הבחירה. הם יישארו במדבר, ייקברו בו בזה אחר זה. היחד של העשרה הוליד את אחד האסונות הגדולים בתולדות העם. ולפי הפרשנות של חז"ל, זו אחת הסיבות שאנחנו צמים בתשעה באב. בערב הזה נאמר לאבותינו שלא ייכנסו לארץ. בתשעה באב התחולל החורבן של חטא המרגלים.

עשרה. המספר הזה לא עוזב אותנו מאותו רגע. צריך עשרה למניין, כך הוחלט בהלכה היהודית. יש הרבה דברים שאפשר לעשות רק כשיש לידי עשרה אנשים. להתחתן. להיקבר. להתפלל. מאז ועד היום המסורת שלנו רודפת אחרי העשירייה הפותחת. דורות שלמים של יהודים גרו אחד בקרבת השני רק בשביל הזכות להיות חלק מהעשירייה. בשביל שיהיה להם מניין. ומדוע החליטו דווקא על המספר עשר? למה לא שנים עשר כמו שבטי ישראל למשל?

פרשת שלח לך, קהילה, מניין

את המספר עשר לומדים חז"ל מהמרגלים. בגלל שהם היו עשרה, מניין הוא תמיד עשרה אנשים. "מה להלן עשרה, אף כאן עשרה" נכתב במסכת מגילה.

זה די מדהים בעיניי שהמרגלים שכל כך הוקעו, שטעו וחטאו ומתו במדבר, שהחורבן שלהם משול לחורבן בית המקדש – המרגלים הם אלה שבגללם אנחנו עד היום סופרים עשרה אנשים למניין.

אבל יש עוד נתון שצריך לשים לב אליו. השאלה הגדולה היא את מי סופרים. תמיד כשיש מספר, כשיש רשימה צריך לשאול את עצמנו מי נעדר ממנה. מי לא נמצא בתוכה. את מי בחרו להוציא החוצה. השאלה את מי סופרים נשארה רלוונטית עד היום. ונקודת המחלוקת הגדולה היא מי מחליט איך לספור. וכאן כמו תמיד, לא סופרים את הנשים. המניין הוא גברי. צריך לזכור שמאחורי כל מספר יש נשים ואנשים, יש ילדות וילדים, זקנות וזקנים, שרק רוצים שמישהו יספור אותם, שמישהי תראה אותם באמת. מאחורי כל מספר מסתתר סיפור גדול.

החבורה היא חשובה, אומרים לנו חז"ל ושולחים אותנו לחיות בקהילות. אנחנו זקוקים לה כדי לחיות. בזכותה אפשר להוביל תהליכים, לחולל מהפכות, להרגיש ביטחון, לברוא עולמות. אבל יש בצידה גם אזהרה. היא יכולה להיות גם שלילית. היא יכולה לחולל גם חורבן. לנפץ חלומות. לקהילה יש כוח לחולל שינוי במציאות.

האם זו תהיה קהילה מיטיבה או שלא? האם היא תספור את כולם או תשאיר חלק מחבריה בחוץ? האם אנחנו נשתמש בכוחה של הקהילה לטוב או לרע?

את זה כבר אנחנו נבחר. הכוח נתון בידינו.

__

אילה דקל היא מורה ומנחה בישיבה החילונית בבינ"ה

מאמרים נוספים: