בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

מה בין מגילת העצמאות לפרשות אחרי מות – קדשים

קריאת פרשות אחרי מות וקדושים נקראות בכל שנה בתקופה זאת של החגים הלאומיים. הדבר כמובן הוא מקרי, אך גם זה מנפלאותיו של לוח השנה העברי. החיבור בין הפרשות הללו משקף בעיני את רוחה של מגילת העצמאות, את הסיפור שלנו כאן בארץ הזאת ואת הקשר בין סיפר, קרבנות וייעוד. וגם מבהיר שוב עד כמה מגילת העצמאות היא טקסט יהודי עמוק ורב רבדי המהדהד בתוכו אלפי שנים של ספרות, יצירה והגות בשפה העברית. 

שמה של פרשת "אחרי מות" מזכיר לנו שהציוויים שיגיעו מייד אינם מרחפים באוויר, הם מונחים וקשורים בסיפורי עמינו שקדמו להם. ממש כמו שבן גוריון מזכיר במגילה את החלוצים, המעפילים והמגינים שהפריחו נשמות, החיו, בנו והקימו, ואת השואה בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים, כך שם הפרשה מזכיר לנו שהיה סיפור שהתרחש קודם לכן – בניו של אהרון הכהן  נאכלו ומתו על אש המזבח .

רק כאשר מסיים בן גוריון לתאר את מעשי הדורות הקודמים הוא מוכן למעשה ההכרזה האופרטיבית על מה אנחנו מכריזים ומה  המעשים הנגזרים מכך: אנחנו מקימים מדינה, היא תנוהל ע"י מועצת העם ומנהלת העם עד לכתיבת החוקה. הקשר בין הדברים ברור – אם ננהג נכון בניהול מדינתנו מאמציהם של המעפילים והחלוצים לא יהיו לשווא ושארית הפליטה שנצלה מהטבח הנאצי לא תוכה שנית. 

כך בפרשת אחרי מות מתוארות בפרוט הטכניקות השונות להקרבת קרבנות ולכפרת עוונות. הפרשנים חלוקים ביניהם מה היה העוון הנורא שהצדיק את המוות האכזרי של נדב ואביהוא בני אהרון, אך דבר אחד ברור: ממש כמו במגילת העצמאות, פרשת אחרי מות בציוויה האופרטיביים על טכניקת הקרבת הקרבנות מנסה לדאוג לכך שאסון נורא כזה לא יחזור . 

הנקודה המרכזית של הפרשה טמונה בפסוק כ"א בפרק י"ח- "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא-תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה."

פסוק זה מבהיר לנו שמקרה מותם של בני אהרון איננו סמל לעבודת קרבנות –  קרבנות אדם בכלל וילדים בפרט איננה דרכינו ומי שיעשה כן מחלל את שם אלהי ישראל. פירוט הטכניקות הוא הבטחה  לכך שלא יעלה על הדעת של אף אחד לחזור להקריב קרבנות אדם. ממש כמו שאברהם ויצחק מעבירים לנו מורשת חשובה:  "אל תשלח ידך אל הנער", אצלינו היהודים לא מקריבים ילדים על המוקד. התרבות היהודית שלנו מקדשת את ערך החיים.

אם סיפור מות בני אהרון בפרשת שמיני הוא הסיפור המכונן עליו נבנה האתוס הכהני, וטכניקות הקרבת הקרבנות בפרשת אחרי מות הוא ספר ההוראות לביצוע שלהם, אז פרשת קדשים היא הרוח והייעוד לשמו אנחנו עושים את כל זה: 

הנה מקצת מהציווים המפורסמים המופיעים בפרשה: – השאר בשדה פאה ולקט לעני ולגר, לא תעשוק את רעך, לא תלין שכר, לפני עור אל תתן מכשול, לא תעשו עול במשפט, לא תעמוד על דם רעך ואהבת לרעך כמוך.

ממש כמו במגילת העצמאות : אחרי שסיפרנו על התלאות שעברו עלינו והכרזנו על הפתרון האופרטיבי, אנחנו ממשיכים לייעוד שלנו, למי אנחנו רוצים להיות – "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות"

ואזהרה לסיום:  בהפטרת פרשת קדושים רואה הנביא יחזקאל לנגד עיניו ירושלים בה כל ציווי פרשת קדשים לא מתקיימים: "לגר עשו בעושק בתוכך; יתום ואלמנה, הונו בך,  אנשי רכיל היו בך, למען שפוך-דם,  שוחד לקחו-בך, למען שפוך-דם; נשך ותרבית לקחת".  אם תמשיכו כך, מזהיר הנביא: " והפיצותי אותך בגויים, וזיריתיך בארצות; והתימותי טומאתך, ממך"

עוצמתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, הישרדותה וזכות קיומה קשורים קשר עמוק בדמותה המוסרית . זכותינו היחידה על הארץ הזה כפי שציוו לנו הכהנים, הנביאים ונביאי התנועה הציונית- היא לרדוף צדק ולדאוג יום יום לרווחתם של היתום, האלמנה והגר החיים בתוכינו. רק אם נעשה כן לא יתגשם חזון האימים של יחזקאל ונמשיך לחיות כאן כעם חופשי בארצנו.

מאמרים נוספים:

הספד למרים | פרשת חקת

פרשת חוקת – פרשת השבוע החברתית של בינ"ה. הספד למרים הנביאה שמתה בפרשה זו. על הילדה שהיתה, בת פרעה, שירת הים, הרכילות, הנבואה, באר מרים, על מותה ועל הנצחתה בכתובים […]

קרא עוד…

לקריאה >>