בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

הספד למרים | פרשת חקת

וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם. (פרק כ' פסוק א')

חברות וחברים יקרים, אוהבי מרים ומוקירי זכרה,

ושוב הגענו כמדי שנה אל פרשת מותה של מרים. התכנסו כאן כדי לזכור את חייה של מרים ולבכות את מותה בקדש, אי שם סמוך לרחובות העיר פטרה. הנה הדברים:

מרים, היית ילדה מלאת אומץ ותושיה. ידעת שאת צריכה לשמור על אחיך הקטן, היית שם כשתיבתו שחתה במיימי הנילוס המפחידים וכשראית כי בתו של המלך שביקש להרוג את אחיך מצאה את התיבה, לא פחדת, לא ברחת. ידעת כי את חייבת למצוא פתרון ובמהלך אמיץ ומדהים עבור ילדה בגילך, ניגשת אל הנסיכה המלכותית והצלחת לתמרן את הסיטואציה ככה שאמא שלך ושל משה הייתה שם, צמוד למשה, כל זמן שהוא גדל.

כשגדלת לא קרה לך מה שקורה עד היום לצערנו לבנות מבריקות – מחליטות להיות בשקט, להסתיר את חוכמתן כדי שהחברה וכדי שהבנים יאהבו ויקבלו אותן. לא, את המשכת לדבר, לעשות, לראות ולהיראות. בתום חציית הים לקחת את התוף שלך (והיי, לפחות על שמך קוראים לכלי נגינה פופולרי לא כמו אח שלך ששמו מוצמד לחיפושית), לקחת חברות ונשים והתחלת לשיר ולרקוד. ואלו לא היו ריקודים בצנעה, מאחורי פרגוד, בעזרת הנשים. לא – אלו היו ריקודים הפגנתיים האומרים – גם אנחנו כאן. לא סתם נאמר שם "וַתַּעַן לָהֶם, מִרְיָם" (שמות פרק ט"ו פסוק כ"א) להם ולא להן – להם. כל אותם גברים שסיימו לשיר ואמרו, יאללה בואו נמשיך. הגברים עשו את שלהם ואפשר ללכת. לא ולא – זה לא נגמר עד שהנשים עושות מעשה שיוויוני, קמות, שרות ומהללות אף הן את הנס הגלוי שרה גם להן.

ובוודאי עשית עוד דברים, בוודאי התנבאת והנהגת – הרי קוראים לך "מרים הנביאה" ובכל זאת לא קראנו ולא שמענו על שום מעשה נבואי בכתובים. הם היו שם ונמחקו על ידי אנשים שכנראה היה קשה להם יותר מדי לראות אישה נביאה, במדבר, כשזה אמור להיות מופע סולו של אחיה הקטן.

פרשת שבוע, מרים, חוקת

מה שלא נמחק זה הסיפור שלך כרכלנית (הרי ברור, למה לא להשאיר סיפור על אישה רכלנית). ואת יודעת מה מרים, אומרים שלא מדברים סרה במתה, אבל וואלה – קצת ריכלת על גיסתך, מה קרה? מי לא עושה דבר כזה? ואת יודעת מה – פעם שמעתי על כמה אחים שריכלו על אח שלהם, החליטו להרוג אותו ובסוף מכרו אותו כעבד לחבורת ישמעלים שעברה במקרה באזור. ועל כל זה הם לא קיבלו לא צרעת, לא שחפת, אפילו לא איזה וירוס של 24 שעות. כלום. ואת? בום צרעת. אולי ניסו להשתיק אותך יותר מדי?

בטח ניסו. כי לא רק על גיסתך דיברת עם אהרון. דיברתם גם על זה שגם אתם יכולים להתנבא, לא רק משה זכה בכישרון הזה: "הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה–הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר" (פרק י"ב פסוק ב'). גם את וגם אהרון אמרתם אותו דבר ומי חטפה את העונש? למי לא העלו את השכר? מי לא קודמה למרות שמוכשרת באותה מידה? האישה. את מרים.

אבל את יודעת מה מרים – לא התכנסנו כאן כדי לכעוס. הגענו כדי לזכור אותך ולהבין כמה גדולה היית עבור בני ישראל. הרי עם מותך פסקה גם "באר מרים" אותה באר של מים חיים שליוותה את המסע הארוך של עם ישראל הנודד ממקום למקום ברחבי המדבר החם. את היית "החיים עצמם". כי כבר שמעתי על על בן אדם שהסתדר במדבר בלי מחתות ובלי משכן. עוד לא שמעתי על אחד שהצליח לעשות את זה בלי מים.

מרים – גדולתך עוד בימייך כילדה במצרים דרך קריעת ים סוף ועמוק לתוך המדבר לא תשכח. רבים ניסו "להשכיח" אותה אבל לא הצליחו לגמרי. הנה תראי את הנביא מיכה, אותו נביא שהביא לנו את "לא ישא עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה" הביא עוד הברקה: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה פרק ו' פסוק ד'). שמעת – משה אהרון ומרים! את היית שם בהנהגה. את ולא רק אחייך שנולדו למין שכתב וערך ומחק ותיקן את ספר הספרים.

נזכור אותך מרים, נמשיך לקרוא בשמך לבנותינו, נדאג לשאול כל הזמן – מי כתב, מי ערך, מי מחק, מי הדיר, מי הרחיק. נחנך את בנותינו להמשיך להיות מבריקות גם בגיל ההתבגרות והלאה, נעמוד על זכותנו להשמיע את קולנו בכל מקום ובכל זמן ונרים כוס מים לזכרך על שולחן הסדר כל שנה.

גאה גאית מרים. יהי זכרך ברוך

__

יעל דינור היא אחראית התקשורת השיווקית בבינ"ה

מאמרים נוספים: