בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

לרקום חלום | פרשת מקץ

פרשת מקץ היא הפרשה העשירית בספר בראשית, והיא כוללת שתי דרמות מרכזיות אשר שתיהן נסובות סביב דמותו המיוחדת של יוסף, הידוע כ “בעל החלומות”: האחת – עלייתו של יוסף לגדולה מבית האסורים אל בית מלכותו של פרעה במצרים, והשניה – תהליך היציאה של יוסף מהבור אליו הושלך על ידי אחיו עד לאיחוד איתם במצרים. שני הסיפורים הללו מתארים את תהליך ההתבגרות וההשתנות של יוסף: על הבחירה של יוסף לפרש את חלומות פרעה תוך חיבור החלומות לחיים עצמם, ועל ראשיתו של תהליך חשיפת זהותו במפגש עם אחיו.

“וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ׃” בראשית מ”א, ל”ח

כמה אירוני שדוקא שני החלומות של פרעה בתחילת הפרשה, סוללים ליוסף את דרכו לבית המלוכה. אותו יוסף שסיפר לאביו ולאחיו מה חלם וגרם לאביו לגעור בו ולאחיו לקנא ולהשליך אותו לבור הופך לפותר חלומות בחסד. למרות שהושלך לבור בשל גאוותו המופרזת, נראה כי גם החלומות הללו עוד יתגשמו. בבית האסורים, הוא פותר את חלומותיהם של שרי פרעה ובהמשך שר המשקים ממליץ לפרעה להוציא אותו על מנת להציע פתרון לחלומותיו. יוסף הופך את חלומות  פרעה לנבואה, ומצליח לקשור בין חלומות למציאות. מכאן, יוסף לא נשאר רק פותר חלומות מוכשר, אלא נושא בנטל משמעות החלום בחסות פרעה והופך לעוזרו הבכיר בכל הכרוך בהתארגנות של מצרים לקראת שבע שנות הרעב הצפויות.

“וְיוֹסֵ֗ף ה֚וּא הַשַּׁלִּ֣יט עַל־הָאָ֔רֶץ ה֥וּא הַמַּשְׁבִּ֖יר לְכָל־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֔ף וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ל֥וֹ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃” שם מ”ב, ו

עכשיו יוסף מבין שלא מספיק לחלום.  הוא פועל בחריצות, ובתכנון המפעל הכלכלי בארץ מצרים על מנת להתמודד עם תכנית רב שנתית מתאימה לתחזיות הקשות, העמל הרב שהוא משקיע בתפקידו מחבר מפגש משפחתי בלתי מתוכנן. יוסף מטפל במילוי המחסנים, ובהתמודדות עם הרעב במצרים, והחיבור המחודש עם המשפחה ממלא חללים שנפערו בידיעה אודות אביו ומשפחתו: “העוד אבינו חי” ולראות את אחיו הצעיר, בנימין.

הדמעות חונקות את יוסף אבל הוא מתעקש לבכות בסתר . הוא עדיין לא מוכן לחשוף את זהותו ואת רגשותיו:  אל ראשיתו של המפגש המחודש בין יוסף לאחיו קשה להישאר אדישים, אוסף הרגשות המתרכזים במפגש הזה הן מצד האחים והן מצדו של יוסף שמנסה בכח לווסת את הדמעות החונקות את גרונו. אחי יוסף לא מודעים לכך שהוא שומע אותם ומבין את השיחה שמתקיימת בינהם. תחושת האשמה של האחים על כך שלא שמעו אותו, ולא שמעו אחד את השני מרגשת את יוסף שפונה הצידה על מנת לבכות. המפגש המחודש הזה מאפשר ליוסף לכונן מחדש את מערכת היחסים עם משפחתו, לפגוש אותם בצלמו ובדמותו החדשה ולסגור מעגל שנשאר פתוח שנים ארוכות בשעה שהוא והם מגלים שכולם בעצם נותרו בחיים.

הרב עדין שטיינזלץ כותב את הדברים הבאים על השלמת החלום של יוסף: “יוסף שואל את אחיו – כשהוא מתחיל לגלות את רקע האמת בכל הסבך שהוא בעצמו יצר – “העוד אבי חי?” (בראשית מה’ ג’), שכן יוסף חושש שמא היתה כאן מרמה מצד האחים, ושמא לא יזכרה החלום לאימות האחרון, שמא לא ייפגשו עוד יוסף ויעקב ואז נשבר החלום – החלום לא הגיע לכלל גמר, לידי השלמה. כאשר הוא שומע שאביו חי, משמעות הדבר עבורו היא שהחזון כולו מתאמת, ורק אז יכול יוסף להירגע – הוא הגיע לגמר המסלול של חלומו שלו.. החלום, כמו הנבואה, דורש מישהו שיביא אותו לידי מימוש, שינסה להתאים את מהלך המציאות אל התוואי של החלום. כאשר יוסף מנסה לעשות זאת בחייו, הוא מחזיק בחלום ואינו מרפה ממנו ומנסה לבנות מציאות שתהא בת זוג לחלום. כאשר החלום מגיע לידי מימוש במציאות, אז הוא גומר וסוגר הוויה שלמה – חלום שהיה לממש.”

פרשת מקץ עמוסה במעברים: החלום של פרעה על שבע הפרות השמנות ושבע הפרות הרזות מתרחש על שפת היאור, כאשר הפרות עולות מתוכו אל הארץ; יוסף מוצא מבור בית האסורים לבית מלכותו של פרעה תוך שהוא משתנה מאסיר ליועץ למלך, ובהמשך אף מקבל את טבעת המלך, וכחלק מתהליך ההשתנות של יוסף הוא נשא את אסנת לאשה ולהם נולדים מנשה ואפרים. מנשה ואפרים מסמלים גם הם את המעברים הללו – בין מה שנשאר מאחור (כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי) לבין מקורות הצמיחה והפריון של יוסף במצרים (כי הפרני אלוהים בארץ עניי).

אולי המעבר הדרמטי מכל הוא המפגש של יוסף עם משפחתו:  משבר הרעב מגיע עד לארץ כנען ויעקב שולח את האחים ליוסף במצרים. יוסף מעביר את האחים מסע מטלטל במהלכו הוא חושד בהם שהם מרגלים ומבקש שיחזרו עם בנימין כהוכחה לכך שהם דוברי אמת. המסע הזה, והמפגשים החוזרים עם בני המשפחה, ובעיקר עם בנימין משפיעים עמוקות על יוסף. בסיומה של הפרשה שלנו יוסף בוחר להתאפק מול אחיו ולהחזיק את ההצפה הרגשית בחדר נפרד ממקום המפגש עם האחים. תהליכים עמוקים לוקחים זמן.

עבורי, הגשמת חלום היא ממש כמו לידה מחודשת. שנים לקח לי להתנסות, להמתין, וללמוד שחלומות לא רק מגשימים אלא רוקמים, בחוט מתאים, בצבע בפרשנות ובצורה שמיועדת לכל חלק וחלק. כל חלום בחלומו. כל שלב מביא את החלקים שלו. כל התנסות היא שיעור. יש שברים שמרסקים ויש שברים שמתוכם מתגלה איזה חלק קטן שמתוכו אפשר להמשיך לנוע. לפעמים צריך לפרום חלקים מסוימים מהרקמה ולהתחיל שוב מחדש. בהמשך לדבריו של הרב עדין שטיינזלץ אני חושבת שמערכת היחסים שלנו עם חלומות היא מורכבת:  יש מי שחולמים חלום ומבקשים לחבר אותו לחיים עצמם, ויש מי שמבקשים לפרוץ דרך מתוך החיים עצמם לעבר הגשמת חלום. יש חלומות שאולי יעזרו לנו או לסביבה שלנו להתכונן טוב יותר למשהו שאולי נפגוש בעתיד, ויש חלומות שיזכירו לנו כי בידינו להכריע אם להישאר בבורות שהתרגלנו אליהם או אולי לבחור לצאת מתוכם לארץ חדשה ולמפגשים מרגשים.

__

יעל הירש בידרמן היא מנהלת מחלקת משאבי אנוש בבינ”ה

מאמרים נוספים: