פרשת השבוע שלנו היא “שמיני”- הפרשה השלישית בספר ויקרא, שנקרא גם “תורת כהנים”. הפרשה מתארת את המעמד החגיגי של חנוכת המשכן. אחרי הרבה הכנות מדוקדקות אהרון ובניו הכהנים מקריבים את הקרבנות, הם עושים זאת על פי ההוראות המפורטות של אלוהים.
כל דת עוברת תהליך של “מיסוד” ובתהליך התמסדותה היא יוצרת מערך שלם של ריטואלים, כללים ומנהגים שיוצרים גבולות והפרדות בין “קודש” וחול”. ‘ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהר’ (ויקרא י’ י’). תיאור חנוכת המשכן שבפרשה שלנו מלא פרטים, וההוראות ברורות מאד והטקס מאד מוקפד ומסודר.
ואז, “תֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם” (ויקרא ט’ כד’) אש אלוהית יוצאת משום מקום ומאכלת את הקורבנות. סימן לכך שהעבודה נכונה והקורבנות רצויים. זהו רגע חגיגי ומפואר. ביום חנוכת המשכן, בטקס הראשון של הקרבת הקורבנות בשעה שכל העם עומדים וצופים במחזה, הריטואל המורכב מצליח וכלם שמחים ומאושרים.
אבל כאן זה לא נגמר. “וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה–אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם”. (ויקרא י’ א’) נדב ואביהוא בני אהרן הכהנים מתלהבים. לא מספיקה להם ההצלחה. הם רוצים עוד, ומקריבים עוד קרבן. לא לפי ההוראות ובניגוד לכללי הטקס. התגובה של אלוהים מהירה ואכזרית. “וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה”.(ויקרא י’ בי’)
העונש אכזרי ומאד מזעזע. מן הסתם היו לנדב ואביהוא כוונות טובות, והעונש הוא נורא. ולאהרון אביהם הכהן הגדול אסור להתאבל. מדוע יצאה האש מלפני אלוהים? מדוע צריך להזהיר את הציבור מהתלהבות עודפת מ-OVER DOING?
אנחנו בתקופה מיוחדת השנה. המגיפה שנחתה עלינו יוצרת כללים חדשים וחוקים שאנו לא רגילים להם. היא דורשת הרבה סבלנות והתאפקות. זו דרך מעניינת להשקיף על פרשת השבוע. כאשר הדעות חלוקות בשאלה עד כמה להדק את הסגר ולהחמיר בתקנות או להתחיל ל”שחרר” ולתת לחיים לשוב אט אט למסלולם.
נדב ואביהוא אינם אנשים מהשורה. הם עמדו במרכז הטקס, כולם ראו אותם הצפייה במצב כזה גבוהה מאד. זה אירוע מרכזי ראשוני ושליחי הציבור עומדים גם למבחן הכללים והמשמעת. ההצלחה תרומם אותם, הכישלון מקרין על הציבור כולו. אי שמירת הכללים או החמרה שלא לצורך הן דוגמא רעה. אבל המשמעות ברורה. צריך לפעול לפי ההוראות. צריך להיזהר מעודף התלהבות. יש אש טובה, ויש אש זרה. צריך מאד להקפיד. לכל חברה אנושית,יש כללים. לכל חברה חוקים. צריך להיזהר בהם מאד. בעיקר שלוחי ציבור אשר הם עושים את המעשה הציבורי מול הקהל.
גם החמרה בכללים יכולה להביא לתוצאות קשות. והתלהבות רבה מאד ביישום יכולה להמיט אסון. בזמן קריטי שעיני כולנו נשואות לממשלה ולמשרד הבריאות לגבי קביעת כללים וחוקים, יש משמעות גדולה לשקיפות ודוגמא אישית. הציבור רגיש מאד וחושש. המנהיגות חייבת להיות שקולה מדודה ולתת לנו דוגמא בהתנהלות אישית. האם זה קורה כאן בישראל? האם הדוגמאות של מנהיגות, בעיקר מנהיגות נשית בעולם, מאפשרת הצצה להתנהלות טובה יותר, שקולה, שקופה והכי חשוב – מקרינה דוגמא אישית מלאת השראה?
שבת שלום.
