פרשת תולדות היא הפרשה בה נגלה לנו האב האחרון ברשימת אבות האומה: יעקב. זאת הפרשה עם הסיפור המוכר על מכירת הבכורה בתמורה לנזיד עדשים ובריחתו של יעקב מאחיו עשיו. פרשת תולדות מעלה כל כך הרבה תחושות מורכבות על יחסי אחים, אהבת הורים, רמאות ויושר – אבל מה בין זה לבין הנהגת המדינה?
הפרשה מתחילה בעקרותה של רבקה ואח”כ בהיריון מאתגר שבו התאומים שבבטנה מתרוצצים ומצערים אותה. ה’ הוא מבטיח לה הבטחה: “שְׁנֵ֤י גֹיִים֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר”. התאומים נולדים והסצנה מוכרת: עשו יוצא ראשון ומיד אחריו יעקב מגיח ואוחז בעקבו של אחיו. להורי התאומים יש העדפה ברורה בין הילדים: יצחק אוהב את עשו “כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו” ורבקה “אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃”
מיד בהמשך מגיע החלק הדרמטי: מכירת הבכורה. יעקב מנצל חולשה של עשיו ומפתה אותו למכור לו את הבכורה. עשו חוזר רעב מיום עבודה מייגע בשדה וברגע של חולשה ותאווה לנזיד שמכין יעקב – יעקב מבקש ממנו שימכור לו את הבכור ה. על פי התיאור בפרשה עשו ממש גווע למוות “הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת” ומוותר על הבכורה בתמורה לתאווה היצרית והבסיסית לאוכל. כהורה אני רואה את זה מהצד כל הזמן: הילדים שלי לומדים להפעיל אחד את השני בדרכים שונות ומתוחכמות. אם תמר תרצה שכרמל יעשה בשבילה משהו היא תשחד אותו בכל מיני דרכים (תקינות כמובן) שיפעילו אותו לעשות מה שהיא רוצה. אם היא רוצה שהוא יביא לה משחק שהוא משחק בו היא תהיה מסוגלת להבטיח לו גם את המיטה שלה. זה מה שאחים עושים, הם לומדים להפעיל אחד את השנייה. הם גם לומדים לריב ולהתווכח ולהיפגע זה מזה ואח”כ להשלים- וככה הם גם לומדים איך להתמודד עם זה בעולם שמחוץ לבית. הבית מוגן ובטוח – בבית הם יכולים להתנסות בזה כי אנחנו ההורים שם. משגיחים, מחנכים, מציבים את הגבולות, דואגים למוסריות, שומרים עליהם בתוך ההתגוששות. לא בוחרים בצד אחד, שומרים על השלום שבבית.
ואיך אביו, זה שתואר עליו מקודם שהוא אוהב אותו, מתמודד עם הכאב של בנו האהוב?
“זה לא אני, זה הוא שרימה אותי”
באמת? זה מה שיש לך להגיד? ככה אתה בוחר להתנהג בתור המבוגר האחראי?
מחרחר מלחמה?
מפריד?
מפלג?
מסית?
משניא?
זה מאד טבעי שתהיה העדפה של צד: זה מכאן וזה מכאן. אבל בתוך ההעדפה שנעשית כאן בפרשה יש בחירה בין אהוב לשנוא, בין טוב לרע. אבל מה עם מצב הביניים שיכול להיות כאן בין יעקב לעשו? מה עם להכיל ולאהוב את שני הצדדים? איפה אהבת הורים לילדים? במקום האמירה שיש מספיק אהבה לכולם, הדמויות ההוריות מחרחרות את המלחמה בין הילדים שלהם.
במקום לקחת אחריות הורית, להנהיג את המשבר שנקלעתם אליו כולכם יחד, שהבאתם אותו על עצמכם, בחרתם בבחירה המפלגת שהיא להעדיף צד ולשסות אותם זה בזה. הברית בין הורים לילדים מופרת וגם הברית בין האחים מופרת. המבוגר האחראי היה צריך לעשות סדר והוא לא עשה את זה. הוא חרחר מלחמה בין שני הצדדים, בין שני האחים, בין שני ילדיו. במקום לשמור על ילדיו ולקחת אחריות על המעשה שלו, יצחק מאשים את יעקב.
הקריאה שלי בתנ”ך הרבה פעמים תעסוק בבירור מהם היסודות הערכיים שנמסרים לנו כעם הספר. יש סיפורים שכשהם עומדים בעד עצמם, כמו בפרשה הזו, קשה להגיע לתשובה מספקת לשאלות שעולות, ובמיוחד לשאלות כלפי הדמויות שנחשבות לאבות ואימהות האומה המעוררות בי סלידה. העדפה הורית וסכסוך משפחתי זה לא מה שאני גדלתי עליו וזה לא מה שאני רוצה שיהיה הסיפור של העם שלי. רמאות ושקר לא מתקבלים – ויהי מה. אבל מתוך הסיפור הזה, במיוחד כשרואים מה קרה ליעקב בהמשך סיפוריו אפשר להבין מה לא עושים: לא מפרידים בין אחים. לא משסים צד אחד בצד השני. לוקחים אחריות ומאחדים בין האחים, על אף השוני ועל אף האינטרסים השונים שיש לכל אחד מהם. כדי לאחד משפחה צריך להנהיג אותה ביושר ובצדק, גם כשזה כואב ומורכב.
דווקא בימים שלנו, כשההפגנות מתלהטות, שאחים רבים עם אחים, שהשטח בוער ועל סף מלחמה, נדרשת כאן הנהגה אחראית ומכילה שתחבר בין הצדדים. הנהגה שתמצא פתרון ביניים שיש בו ברכה לכל הצדדים ותפרוס סוכת שלום על כולנו.
__
נופר סימפסון היא ראשת הישיבה החילונית בינ”ה בחיפה
