כאימא צעירה אני זוכרת שכל מה שרציתי היה קצת לישון, לנוח ושיהיה לי זמן לעצמי. היה לי רצון שהגוזלים הקטנים שנולדו לי יוכלו להבין שגם לי יש צרכים ורצונות והם צריכים לכבד אותם. זה כמובן לא קרה. בשבוע שעבר, היה לי ויכוח סוער עם הבן הגדול שלי, אני הייתי בטוחה שאני צודקת וגם הוא היה נחוש לא פחות. ואז לקינוח, הוא צעק עלי :”אני אוהב אותך אבל אני עומד על שלי ולא מוותר” . ושם עצרתי, כי הבנתי, שברגע זה ממש, הוא קיים, הרבה יותר טוב ממני, את מצוות כיבוד אב ואם.
בפרשה שלנו מופיע הציווי המפורסם “כבד את אביך ואת אימך”. אפשר לקרוא את הציווי הזה בערגה. יש לנו ציפייה כהורים שיכבדו אותנו, כלומר, שיצייתו, שתמיד יעשו מה שביקשנו. אבל האם זהו הכבוד שעליו מדברת התורה ואיך בכלל משיגים אותו?
בתלמוד הבבלי מנסים לתת תשובה לשאלה הזו. במסכת קידושין דף ל”א מספרים על ר’ טרפון שרצה לכבד את אמו, מה הוא עשה? בכל פעם שהיא רצתה לעלות למיטה הוא התכופף ונתן לה לטפס על גבו. הוא הפך את עצמו למדרגה כדי להקל עליה. כשרבי טרפון מכבד את אמו הוא בעצם מבטל את עצמו למולה. אפילו מבחינה ציורית ניתן לראות בסיטואציה הזו אימא שדורכת על הילד שלה. ההיררכיה בסיפור ברורה. הילד נמצא למטה, ההורה, נמצא למעלה. לטענת רבי טרפון, כיבוד הורים פירושו שהילד מבטל את רצונותיו מול רצונות ההורה.
אבל חכמים לא מתרגשים מהמעשה הזה ואומרים לו שזה לא כיבוד אב ואם שעליו מדברת התורה. הם נותנים דוגמא אחרת לכיבוד הורים . “כלום זרקה ארנק בפניך לים ולא הכלמתה” הם אומרים לרבי טרפון שכיבוד הורים אמיתי הוא כשהוא ואמא שלו עומדים פנים אל פנים והיא זורקת את הארנק שלו לים ועדיין הוא לא יבייש אותה. הדוגמא שלהם מרתקת. קודם כל, הם מעמידים את ההורה והילד פנים אל פנים. לעומת הסיפור הראשון בו רבי טרפון נשכב על הרצפה תחת רגליה של אמו, בסיפור הזה יש עמידה אחד מול השני ואפילו שוויון ערך. אין פה ביטול עצמי. כשהאמא זורקת את הארנק לים חכמים לא דורשים מרבי טרפון שלא יכעס, הם לא דורשים שיסכים איתה ויתבטל למולה. הם רק מבקשים שלא יבייש אותה.
ביהדות יש לנו מסורת ענפה של ילדים שמרדו בהוריהם. אברהם שבר את האלילים של תרח, יעקב הערים על יצחק, רחל שיקרה ללבן אביה ומרים התנגדה לגזירתו של עמרם. ילדים לאורך ההיסטוריה מרדו בהוריהם והציגו גישה אחרת שגם הייתה פעמים רבות נכונה וראויה יותר. העובדה שילדים מתנגדים להוריהם היא אמת היסטורית ופסיכולוגית שתורמת להתקדמות האנושות בעולם. וחז”ל מכירים בכך.
אבל, הם מדגישים, למרות אי ההסכמות צריך לכבד את ההורים ולא לבייש אותם. להביט זה בזה פנים אל פנים, להציג דעות שונות, אבל לשמור את הכבוד לדעה השונה של ההורים. ולא להכלימם. אולי, ניתן לקחת את התובנה הזו גם למחלוקות אחרות סביבנו. לא חייבים להסכים, לא חייבים לקבל, אבל כן צריך לכבד. רק ככה נמשיך להתקיים, ובמילותיו של מהטמה גנדהי : “במקום שבו קיימת אהבה קיימים חיים”.
__
אילה דקל היא מורה ומנחה בישיבה החילונית בבינ”ה. בסתיו הקרוב אילה תלמד בבית המדרש של בינ”ה בתל אביב קורס של חמישה מפגשים העוסק בהורות. לחצו כאן לפרטים נוספים
