בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

אחדות או שנמות | פרשת ויקהל – פקודי

פרשת השבוע שלנו השבוע היא חיבור של שתי פרשות נפרדות "ויקהל" ו"פקודי". אירוני בהחלט שפרשת ויקהל פוגשת אותנו בשבוע בו התקהלויות מוצאות אל מחוץ לחוק במאמץ לבלום את מגיפת הקורונה העולמית. אולי החצי שני של הפרשה המחוברת מתאימה יותר. הרי אין משהו שיותר משקף את היום יום שלנו כרגע מאשר לפקוד ולספור חולים, מבודדים, מחלימים וכל יתר הכולרה שהגיע למפתן דלתינו בסוף החורף הבלתי נגמר הזה.

מאחורי השמות של הפרשות הללו יש מלל רב שרחוק מלרתק גם את מי שנקלע לשבועיים בידוד: הוראות בנייה למשכן, הוראות הכנה לפרוכת, לחושן, למזבח וכל יתר האקססוריז הנדרשים ליצירת גולת הכותרת של עם ישראל הנודד במדבר: המשכן. הוראות ההכנה ניתנות ישירות מהאל למשה והוא מעביר את ההנחיות המפורטות לקבוצה נבחרת של מוציאים לפועל.

מי היא אותה קבוצה נבחרת? 

וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־בְּצַלְאֵ֘ל וְאֶל־אָֽהֳלִיאָב֒ וְאֶל֙ כָּל־אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֔ב אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה חָכְמָ֖ה בְּלִבּ֑וֹ כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר נְשָׂא֣וֹ לִבּ֔וֹ לְקָרְבָ֥ה אֶל־הַמְּלָאכָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽהּ׃

מתאספת לה קבוצה של חכמי-לב (צירוף מעניין בפני עצמו המשלב אינטלקט ורגש) ועליה ממונים בצלאל ואהליאב. אם נבחן את המינויים האלה ניתן ללמוד על משמעות המשימה שניצבה בפני בני ישראל.

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃ לַחְשֹׁ֖ב מַֽחַשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃ וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת׃ וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן׃ מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חָכְמַת־לֵ֗ב לַעֲשׂוֹת֮ כָּל־מְלֶ֣אכֶת חָרָ֣שׁ ׀ וְחֹשֵׁב֒ וְרֹקֵ֞ם בַּתְּכֵ֣לֶת וּבָֽאַרְגָּמָ֗ן בְּתוֹלַ֧עַת הַשָּׁנִ֛י וּבַשֵּׁ֖שׁ וְאֹרֵ֑ג עֹשֵׂי֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה וְחֹשְׁבֵ֖י מַחֲשָׁבֹֽת׃

ראשית ממונה מנהל הצוות, בחור מיוחס משבט יהודה שנחשב אחד השבטים החזקים. האל ממלא אותו במגוון היכולות והכישורים הנדרשים למשימה ואז מצרף אליו את מי שמתסמן כסוג של סגן, אהליאב בן אחיסמך, שהגיע אלינו משבט דן הפחות נחשב. רש"י מפרש זאת כך: 

"ואהליאב" מִשֵּׁבֶט דָּן מִן הַיְרוּדִין שֶׁבַּשְּׁבָטִים – מִבְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת – וְהִשְׁוָהוּ הַמָּקוֹם לִבְצַלְאֵל לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהוּא מִגְּדוֹלֵי הַשְּׁבָטִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאמר "וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל" (איוב ל"ד):

אם נפרק את המשפט של רש"י נקבל כמה רבדים:

ראשית, מסביר רש"י כי שבט דן נחשב פחות בגלל שהוא היה מבני השפחות (בלהה, שפחת רחל). הסבר שאולי לא יורד לנו טוב בגרון במערכת הערכים שלנו כיום, אבל מכיוון שמרביתנו עדיין שרים בפסח "ארבעה אמהות" ומשמיטים את בלהה וזלפה אז מי אנחנו שנלין על רש"י או דומיו.

רש"י ממשיך ומסביר את פשר המינוי- ההצמדה של אהליאב לבצלאל על ידי האל עצמו נועדה להפוך את בניית המשכן למשימה של כולם ולגשר על הפערים המעמדיים. הפיכת בניית המשכן, פרוייקט עצום מימדים עבור עם של נוודים בני עבדים, יכול להתבצע רק אם תהפוך למשימה של כולם: העני והעשיר, המיוחס והירוד.

בימים אלו אנחנו ניצבים בפני משימה לאומית משלנו שהיא חלק ממשימה בין לאומית חובקת עולם. הנגיף שהגיע לארצנו נמצא גם אצל טובי ידידנו בעולם ואצל מיטב אויבינו. עוד מוקדם לחזות כיצד יתגלגלו האירועים שכבר מתרחשים בקצב מסחרר אבל כבר ניתן להבחין שהמסר של מינוי בצלאל ואהליאב יכול להיטיב עם כולנו.

כבר בשבועות הראשונים של התפשטות הנגיף בארה"ב אנו רואים שהקצב המוגבר מתרחש, בין היתר, כי יש חלק גדול באוכלוסיה שגישתו לשירותי הרפואה מוגבלת בגלל חוסר בביטוח רפואי הולם. הפיכת שירות הרפואה לנחלת האוכלוסיה המבוססת מכה בחברה האמריקאית כולה כי אותם חולים חסרי ביטוח לא יכולים לקבל אבחון ולטפל בעצמם רק כי ידם אינה משגת מבחינה כלכלית. המצב רק מחמיר כאשר אותה קבוצה קשת יום באוכלוסיה אינה יכול להרשות לעצמו להעדר מעבודה מכיוון שאין להם "ימי מחלה" משולמים וכך קצב ההדבקה מתגבר ומאיים על כל המדינה, עשירים ועניים כאחד. החוסר בעמידה מאוחדת לא מאפשר להתמודד עם המשימה הכבירה של "שיטוח העקומה" ושאר המושגים האפידמיאולוגיים שעד לפני שבועיים לא הכרנו ועכשיו נזרקים כלאחר יד בכל שיחת סלון או אולפן חדשות.

ומה קורה אצלנו?

מצד אחד, אנחנו יכולים להיות גאים בכך ששירות רפואי בארץ אומנם משתנה בין חלשים וחזקים בישראל אך בכל זאת, שירותי הרפואה הבסיסיים פתוחים כמעט לכל אחד. גם ימי מחלה הם חלק מחוקי ההעסקה שתקפים למרבית האוכלוסיה בישראל.

מצד שני, אם עם חפץ חיים אנחנו אז עלינו לוודא שאנחנו מחזקים ומצרפים אלינו לשורה את כל חלקי החברה שלנו. על מנת לעצור מגיפה בקנה מידה כמו זה לא ניתן לעבוד בשיטת "עניי עמך קודמים" ולצפות שהעניים של עיר אחר ייפגעו מבלי שהדבר ייסכן את מכלול החברה שלנו. תהיה אשר תהיה דעתכם הפוליטית על החברה החרדית, מבקשי מקלט, מחוסרי דיור או מיליוני הפלסטינאים בגדה המערבית ורצועת עזה- אם לא נבין שעלינו גם לדאוג לצרף אותם למאמץ ההירואי לבלום את הנגיף אז לא נצלח. רמת גן לא תצליח לבודד את עצמה מבני ברק, דרום וצפון תל אביב יחלימו או יפגעו יחדיו ומדינת ישראל לא תשים את המגיפה הזאת מאחוריה אם היא תשתולל חסרת מעצורים ברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה.

זהו צו מוסרי וערכי אך זהו גם הדרך היחידה החוצה מרצף המכות שניתך עלינו. "אחדות או שנמות" אינה רק קריאה לראשי המפלגות הפוליטיות אלא קריאה לכולנו לקחת אחריות ביחד- כל חלקי החברה על כל חלקי החברה.  

מאמרים נוספים: