בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

משבר כהזדמנות לשיח מלב אל לב | פרשת ויחי

פרשתנו פרשת ויחי, מסכמת את סיפורי שלושת האבות המאוגדים בספר בראשית. יעקב נכדו של אברהם יושב לבטח בארץ מצרים לאחר שבנו, יוסף, ממונה למשנה למלך ובניו יושבים לבטח בארץ גושן. ימיו האחרונים של יעקב הנסקרים בפרשה מוקדשים לסיכום ולסגירת חשבונות באמצעות ה”ברכות” שהוא נותן להם.  כמו בסיפורו האישי הברכה נושאת עימה ממד נבואי ויש בה חיבור בין קורות העבר לעתיד. כך שמעון ולוי הידועים בזעמם הלא ניתן לעצירה מקוללים ומוכרזים כשבטים שיופצו לכל עבר. ולעומתם יהודה האהוב זוכה לברכה שמקנה לו עושר כלכלי ומעמד בקרב אחיו. איש איש וברכתו, תגובתם של האחים לא מוזכרת, הם מקבלים את צו גורלם ונושאים אותו על פי המספר המקראי בשתיקה.

“כל המשפחות המאושרות דומות זו לזוכל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה” (לב טולסטוי)

מפרקים קודמים אנו כבר מכירים את עלילותיהם של האחים לבית יעקב. בעוד אל מול האב הם בוחרים לשתוק – ביניהם מתחולל דיאלוג רווי יצרים, פחדים וקנאות. כך עם סיומה של תקופת האבל על מות אביהם לאחר מסע לוויה מפרך הלוך וחזור לארץ כנען, השדים מן העבר שבים ועולים. מאיימים על השלווה המשפחתית ועל המעטה השברירי של יציבות כלכלית ופוליטית.

“ויִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃ויְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃  כֹֽה־תֹאמְר֣וּ לְיוֹסֵ֗ף אָ֣נָּ֡א שָׂ֣א נָ֠א פֶּ֣שַׁע אַחֶ֤יךָ וְחַטָּאתָם֙ כִּי־רָעָ֣ה גְמָל֔וּךָ וְעַתָּה֙ שָׂ֣א נָ֔א לְפֶ֥שַׁע עַבְדֵ֖י אֱלֹהֵ֣י אָבִ֑יךָ” (בראשית, פרק נ, 18-16)

כדרכו, יוסף הצעיר מבן האחים הרואה למרחוק – מצליח לאסוף את הרגע ולהעניק לו רגע של תקווה. לא לפני שהוא מבין באופן טרגי, פעם נוספת, שהוא לא באמת חלק מהחבורה. זרותו עדיין ניכרת, האחים לא רוכשים לו אמון, וזאת למרות שבמעשיו הציל אותם ואת משפחותיהם מכליה ברעב.

“וַיֵּ֥בְךְּ יוֹסֵ֖ף בְּדַבְּרָ֥ם אֵלָֽיו׃ וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ כִּ֛י הֲתַ֥חַת אֱלֹהִ֖ים אָֽנִי׃ְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃ וְעַתָּה֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אָנֹכִ֛י אֲכַלְכֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם וַיְנַחֵ֣ם אוֹתָ֔ם וַיְדַבֵּ֖ר עַל־לִבָּֽם“׃ (בראשית, פרק נ, 21-18)

רווחה כלכלית וכוח פוליטי אינם פוטרים בעיות של אמון ושייכות

לאורך שבע עשרה השנים בהן חי יעקב עם בניו בארץ מצרים תחת כנפיו החסונות של יוסף המשנה למלך, נדמה היה שהמשפחה עולה שוב על המסלול. אך מותו בשיבה טובה של אב המשפחה החזיר במהרה את הכאוס, חוסר האמון ותחושת הזרות לחלל המשפחתי. יוסף כמנהיג אינו מקבל את התחזית הקודרת של אחיו. את שקריהם ופחדיהם הוא מחליף בהצבת תקווה להם ולדורות הבאים אך לא חשוב מכך בדיבור מלב אל לב. בכך הוא מלמד אותנו לקח חשוב לכינונה של משפחה בריאה, לבניינה של חברה בת קיימא.

פרשת השבוע, פרשת ויחי, יוסף, דיאלוג, משבר, משפחה

השיח הדיאלוגי וההיכרות עם פחדיו של הזולת הם המפתח להתמודדות עם שינוי

לא ניתן להסתפק ביציבות כלכלית ופוליטית. מערכות יחסים בריאות צריכות להישען על אמון, תמונת עתיד חיובית ומעל הכל על שיח ודיבור. בו ניתן לספר את המכאובים, להעלות את הקשיים ולדעת זה את גבולותיו של זה.

בימים אלו של חוסר יציבות פוליטי וכשעננה כלכלית מרחפת מעל לראשיהם של משפחות רבות, סיפורו של יוסף הוא הזמנה לתיקון לאומי ומשפחתי. בו ניתן מקום לזרמי העומק, לרגשות, לפחדים ומתוכם לא נוצר ניכור אלא פתיחה של דיאלוג (שאיננו קל פעמים רבות) שמכונן נרטיב ותמונת עתיד משותפת.

__

אברהם אייזן הוא סמנכ”ל חינוך ותפעול בבינ”ה

מאמרים נוספים: