בשבוע שעבר סיימנו את ספר שמות המספר את יציאתם ההירואית של בני ישראל למדבר ואת האתגרים שהציבו בפניהם החיים החדשים כבני חורין המהלכים במדבר אל עבר הארץ המובטחת. הרצף הסיפורי נקטע השבוע עם תחילתו של ספר ויקרא, הידוע גם בכינויו “תורת כוהנים”. במרכזו ניצבת עבודת הקודש הייחודית לכוהנים העובדים במשכן מהקרבת קורבנות עד לסדרי טהורה ארוכים ומפורטים. את סיפורי הנדודים, ההתמודדויות עם אתגרי המדבר, משברי המנהיגות לנוכח אופיו המרדני של העם, מחליפים תיאורים מפורטים של אופני הקרבת קורבנות. בקריאה ראשונית התוכן שהתקדש לאורך אלפי שנים נראה מוזר ולא רלוונטי: מדוע להעלות על נס ספר הדרכה שפונה לקבוצה מצומצמת שרשאית לעבוד במשכן? מה אכפת לכלל העם מה מתרחש מאחורי הפרגוד, ומדוע אנו אלפי שנים לאחר שעבודת העלאת הקורבנות פסה מן העולם ממשיכים לקרוא את הפרקים הללו?
את התשובה לשאלות אלו לא ניתן למצוא בפסוקים עצמם שברובם נשארים רחוקים ומנוכרים. אולם אימוץ נקודת מבט רחבה יותר יכולה לפתוח בפנינו פתח לתפיסה מוסרית שאינה מוגבלת לדור המדבר אלא היא מהווה בסיס איתן לכינונה של חברה מאז ועד לימנו אנו.
בעולם העתיק העלאת הקורבנות סימלה את פסגת המחויבות והשייכות של היחיד והכלל. אלו שלא יכלו להביא את קורבנם תויגו כשונים לעשיה המשותפת. בפרשתנו פרשת, ויקרא, המקרא מתאמץ להרחיב את גבולות ההכלה ועל כן מניח יסודות לשותפות שאינה נגדעת בשל פערים כלכלים. מתוך כך סל הקורבנות המוצע נע מסולת פשוטה שידו של כל אדם יכולה להשיג ועד לפר שמחירו רב ורק מתי מעט יכולים לרוכשו. גישה זו מראה לנו שהמקרא אינו חפץ שהעניים ישעבדו את עצמם בהלוואות על מנת שיוכלו להיות חלק מהציבור אלא הוא נותן להם אפשרויות ברות השגה המאפשרות להם לקחת חלק מבלי לצאת מהתקציב העומד לרשותם.
“וְאִם־לֹ֨א תַגִּ֣יע יָדוֹ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־אֲשָׁמ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א שְׁתֵּ֥י תֹרִ֛ים אֽוֹ־שְׁנֵ֥י בְנֵֽי־יוֹנָ֖ה לַֽיהוָ֑ה אֶחָ֥ד לְחַטָּ֖את וְאֶחָ֥ד לְעֹלָֽה” (ויקרא, ה פס’ ז).
לצד מתן האפשרות לכלל שכבות העם לקחת חלק במעשה המשותף, מניחה הפרשה עיקרון שיווני נוסף והוא שוויון בפני החוק. בעולם העתיק (ויש שיאמרו גם בעולמנו אנו) התקיים חוק אחד לעשירים ומיוחסים וחוק לפשוטי העם. לעומת תפיסה זו היוצרת שתי מערכות נורמטיביות, סדרי הקורבנות מציגים תפיסה שוויונית בה כל שדרות החברה מחויבות לאותה מערכת חוקים. כך החובה על הבאת קורבן השגגה המובא על חטאים שבוצעו שלא במזיד, מוטלת על כולם מהאדם הבודד, הכהן, השופטים ואפילו נשיאי העדה. איש מהם אינו ניצב מעל החוק, אולם כל אחד מהם צריך להביא קורבן בשווי יכולותיו הכלכליות. כך דרים בכפיפה אחת שני ערכים מהותיים לכינונה של חברה: מן הצד האחד שוויון בפני החוק ומן הצד השני צדק הרואה את מצבו הייחודי של כל אדם הניצב בפני המערכת המשפטית.
בימים אלו בהם משתוללת מגפה עולמית שאינה מבחינה בין מיוחסים לפשוטי עם, בין עשירים לעניים, בין בני עם אחד לבני עם אחר. הולכת ומתבהרת ההבחנה בדבר השייכות של כולנו לרקמה חברתית משותפת. עיון בדיווחי החולים שמפרסם משרד הבריאות מעלה שאין ביניהם מכנה משותף מעמדי. לסטטוס חברתי או לכוח אין משמעות. זה לצד זה ניתן למצוא אומן מפורסם, נערה חרדית מטלז-סטון ואישה צעירה שנסעה לפוש בברלין. בימים אלו של התכנסות והפניית מבט פנימית, ניקרת לפנינו הזדמנות להעלות שאלות שקצת נזנחו במירוץ החיים. ולבחון האם הדברים שמפלגים ומבתרים אותנו אכן הם כורח המציאות, או שמא ניתן למצוא את המרחב המשותף המתעלה מעל סמלי סטטוס ומעמד ומושתת על ערכים וסיפורים משותפים שמכוננים אותנו כקבוצה. ספר ויקרא הוא הזמנה ליציקת תוכן רלוונטי ועכשווי למשכן, למרחב המשותף והמקודש, שאנו רוצים לכונן יחדיו.