בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

היכולת לכפר | פרשת ויקרא

יום אחד בתיכון, אחד החברים הטובים שלי בישר לי בשורה. הוא החליט לחזור בשאלה. מה גרם לזה? שאלתי אותו. והוא סיפר שישבו ולמדו בישיבה על הקורבנות ופתאום הוא הבין שאם בית המקדש יחזור, כל טעות קטנה תגרום לו לצעוד ברגל לירושלים כמה ימים עם איזה כבש לשחיטה. ובכן, זה ממש לא התאים לו והוא החליט לוותר על היהדות.

אני לא רוצה קורבנות. גם לא בית מקדש. אין לי שום צורך במפלגת כוהנים שתשלוט בירושלים. אבל יש משהו אחד שהייתי רוצה למשוך מהעולם ההוא אל העולם שלנו. יש משהו אחד שאני מרגישה שהעולם ההוא ידע לדייק בו יותר ממני. היכולת לכפר.

איש או אישה עושים טעות. חוטאים למטרה אליה הם כיוונו. בוחרים בדרך שגויה. עושים מעשה שהם מתחרטים עליו. היום, כל מה שיש להם לעשות הוא להצטער ולהתנצל. אולי גם להיענש ולהיכנס לכלא אם הטעות היתה מאד גדולה. אבל לעולם הם לא יזכו לכפרה. בימים ההם, לפני אלפי שנים, הם היו יכולים להביא קורבן. ואז מופיעות המילים הכי מדהימות בפרשה בעיני – ונסלח לו. ואני מוסיפה, ונסלח לה.

אחרי כל הסצנה עם הקורבן יש סליחה. יש כפרה. יש טיהור.

אני מרגישה שכיום העולם שלנו מלא אשמה. החל מתחושת האשמה שמלווה אותנו על חוסר המושלמות שלנו בביצוע משימות. וכלה בתחושת אשמה שניחתת עלינו מסביב. האשמה מועברת מאחד לשני ולא מוצאת מקום להשתחרר.

היכולת לכפר, כפרה, מחילה, כוס מרים, בינ"ה, אילה דקל, הפטרה, פרשת שבוע, בית המקדש, פרשת השבוע, סליחה, פרשת ויקרא, פרשות השבוע

הפרשה שלנו מציעה עולם שיש בו יכולת להתחיל מחדש. לתקן, לפתוח דף חלק. ההנחה היא שגם מי שחטא יכול לכפר. שהחטא הוא החטאה, פספוס. טעות שהתרחשה וניתן לתקן אותה.

בליל הסדר, לצד כוס אליהו הנביא אני אשים את כוס מרים הנביאה ואמלא אותה במים זכים וטהורים. כוס מרים הנביאה מסמלת את היכולת לכפר, לתקן ולרפא את העולם.

למרים הייתה באר, באר מים שהלכה אתה לכל מקום. באר שבזכותה היו לבני ישראל מים במדבר. באר שהעניקה חיים ונבעה למרות הצחיחות שמסביב. מרים בעצמה היא באר נובעת. הנביעה יוצאת ממנה דווקא ברגעים הקשים. כשהייאוש מתפשט מסביב. כשנראה שהכל אבוד ואין פתרון באופק. דווקא אז פורצת מתוכה נביעה של חיות.

בפרשת ויקרא אני רוצה לקרוא לנו להעז לאפשר לעצמנו ולסובבים אותנו את הכפרה הזו. את היכולת למצוא מים במדבר הצחיח. את היכולת לרפא ולמלא בחיות את הקושי והכאב. את היכולת להציב את כוס מרים לצד כוס אליהו. להתחבר אל המסורת העתיקה שלנו אבל לחולל בה שינוי למען ההווה והעתיד.

 

__

אילה דקל היא מורה ומנחה בישיבה החילונית בבינ”ה

מאמרים נוספים: