רצח רבין, יום הזיכרון לרצח רבין, אני הייתי בת חמש, לא זוכרת את ימי ההסתה ואת התחושה הקשה בין ימין לשמאל. לא זוכרת ביום שאחרי את האצבע המאשימה כלפי הציבור הדתי לאומי. זוכרת רק שההורים שלי סיפרו לי בבוקר מה קרה והבנתי שקרה דבר מאוד לא רגיל ונורא. אבל לא באמת הבנתי את משמעות המעשה והאירוע. בתפקידי הנוכחי אני אמונה על התהליך החינוכי של שנת השירות בתנועה ליהדות החברתית בינ”ה ומתוקף התפקיד אני חושבת על האמירה, על חשבון הנפש, על המסר שמחובתנו להעביר לנוער ולדור הבא.
מה בין יצחק רבין לגדליה בן אחיקם?
תחילה ניסיתי להיזכר איך אני כנערה לפני גיוס ראיתי את האירוע, איך וכמה דיברו איתנו על זה בבית הספר או בתנועה, ולא הצלחתי. “אולי לא דיברו איתנו על זה?” יש לי זיכרון קלוש של החיבור של רצח יצחק רבין לרצח של גדליה בן אחיקם, שמצוין בצום ג’ תשרי, כי שניהם אירוע של רצח פוליטי. התקשרתי לחברה: “איך ציינו בבית ספר את רצח רבין?” היא ענתה: “ירדן! לא ציינו”, נוזפת בי קלות. “את לא זוכרת? ממש לא דיברנו על הנושא. וזה אפילו הכעיס אותנו שלא היה לנו טקס לציון היום הזה”.
ננסה להתחבר לקווים המחברים בין גדליה בן אחיקם ורצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. לאחר חורבן הבית הראשון, נבוכדנצר מלך בבל שולט בארץ ישראל, רוב היהודים גלו לבבל, ומיעוט יהודי נשאר בארץ בעיקר במטרה לתת שירות ללוחמים הבבלים. נבוכדנצר מינה את גדליהו בן אחיקם, שהיה נצר למשפחה מכובדת בממלכת יהודה, לנציב היהודי מטעם השלטון הבבלי. בתקופת זמן קצרה הוא מצליח לקבץ סביבו יהודים ואף יהודים שגלו מתחילים לחזור.
באותו זמן ישמעאל בן נתניה, חלק משושלת המלוכה מבית דוד המלך, רוצה את התפקיד המבוקש. הוא יוצר יד אחד עם מלך עמון שמתחיל לחשוש מהתחזקות העם היהודי. בעוד העם בעיצומן של חגיגות ראש השנה, ישמעאל מצליח לרצוח את גדליה. ישמעאל חושב שהעם ילך איתו, אך לא כך קרה, וחמור מזה – העם היהודי פחד מתגובת הבבלים ויצא לגלות. שם התחילה באופן רשמי גלות בבל הארוכה. פעם בשנה מציין העם היהודי ביום שאחרי ראש השנה, יום בתוך עשרת ימי תשובה, את הרצח של גדליה בן אחיקם. הרצח שמצויין על ידי צום, יום אבל, מסמל את פירוד העם, שנאת חינם, תהליך של התפוררות.
האחריות לשיח אמיתי מוטלת על כולנו
רצח גדליה בן אחיקם התרחש באיזור מדבר יהודה לפני כ-3,000 שנה, אבל הלקח מהסיפור רלוונטי גם היום. השנה אנחנו מציינים 23 שנים לרצח יצחק רבין, וגם היום אנחנו מחולקים למחנות ושבטים, חילוקי דעות נמצאים בכל מדיה אפשרית. יש ממלכת יהודה וממלכת ישראל, ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים ולא יהודים. גם היום שנאת החינם יכולה להוביל למעשים ואירועים קיצוניים. אני גדלתי בחינוך הדתי, שאני מאוד אוהבת ומעריכה ועם זאת מתקשה לקבל את השתיקה שהייתה סביב יום הזיכרון לרצח רבין. יש בסיס לחיבור בין שני הסיפורים: מעבר להיותם רצח פוליטי, בשניהם נעשו מעשים מתוך קנאה לאמת אחת ויחידה שהרוצח מחזיק, ומתוך שנאת חינם טהורה. ועל כן על הציבור הדתי לאומי להחזיר את אירוע זה ללוח השנה ולדיון הרלוונטי כל כך. ועל הציבור החילוני לתת מקום לכולם לקחת חלק בזיכרון, בדיון ובשיחה. האחריות מוטלת על כתפינו – המתונים, דתיים, חילונים, ימין ושמאל וכל מה שבניהם.
הרמב”ם אומר על ימי הצום של עם ישראל: “יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב” (הל’ תעניות ה’: א’-ה’)
החידוש של הרמב”ם הוא, שאין אנו צריכים לראות את ימי ציון אלו רק כימי אבל אלא כימי תשובה. האירוע המכונן בשנת 1995 של רצח ראש ממשלת ישראל דורש מאיתנו, כלל עם ישראל, לחזור בתשובה, להימנע משנאת חינם וליצור אהבת חינם. גרסת גדליה בן אחיקם משלהי המאה ה-20 דורשת מאיתנו, כולנו, לציין גם את היום הזה. דורשת מאיתנו לנהל שיחה, לנהל דיאלוג, דיון, כמשפחה אחת, על הדעות השונות בתוכה, על דרכי הפעולה השונות, ההשקפות השונות. דורשת מאיתנו לפתח את היכולת לשמוע את האחר, להקשיב לו ולנסות לקבל, גם אם אני לא מסכים. ליצור מקום, לתת מרחב שתהיה בו אפשרות להשמיע ולשמוע.
לשמוע דעה של מישהו אחר היא לא דבר פשוט, היא לא נוחה והיא יכולה להעמיד בספק את האמת שלי. דרושה כאן ענווה שאני לא מחזיקה באמת המוחלטת, אני שווה בין שווים. ענווה שתעזור לטשטש את הגבולות הדמיוניים בין המגזרים, בין המוחלטות של דעה ואמת. ניתן לגיטימיות למגוון המחשבות והלוואי שיחד ניצור חברה סובלנית ובשאיפה אהבת חינם. אסכם בציטוט של הרב קוק: “ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם…” (אורות הקודש, חלק ג’ עמוד שכ”ג-שכ”ד).
ירדן בן פורת היא רכזת שנת-השירות הארצית בבינ”ה.
