ערב פתיחת שנת הלימודים תשפ”ב נדמה שהתסריט חוזר על עצמו. סיימנו את שנת הלימודים הקודמת בתחושה שמגפת הקורונה מאחורינו, והנה אנחנו פותחים שנה שנייה בצל המגפה. המספרים במהדורות החדשות מאמירים, הדיבורים על שינויים ב”מתווה הפעילות” בבתי הספר מתרבים – ולנו, נשות ואנשי החינוך, קשה לומר לנו ולתלמידים איך תיראה שנת הלימודים הקרובה. נכון שבמובנים רבים אנחנו כבר למודי ניסיון, אך אי הוודאות בה נפתחת שנת הלימודים מצריכה אותנו שוב לחשוב מחוץ לקופסא, להסתגל ולהנהיג.
במאמר אציע שלושה כלים בהשראת לוח השנה היהודי, לפתיחת שנה בצל אי הוודאות שיאפשרו לפתח שיח רפקלטיבי ומכיל, ליצור איים של יציבות ולהפריד בין מעגל הדאגה למעגל ההשפעה.
רפלקציה עם פתיחת השנה החדשה
לא במקרה הקדימה המסורת היהודית לראש השנה העברי את חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. פתיחת שנה חדשה בתודעה של חשבון נפש והתבוננות פנימה ואחורה, מאפשרת לנו לסכם את מה שלמדנו ועשינו בשנה שעברה, את מה שהצליח לנו ומה שהיה חסר – ולתכנן כיצד נצמצם את הפער בין הראוי בעינינו לבין המצב הקיים בשגרת חיינו. חשבון הנפש הרפלקטיבי עשוי להיות מועיל נפשית ומקצועית בכל שנה, ובשנה של משבר ושינויים קיצוניים – מתגלה כמועיל במיוחד. כולנו – מורות ומורים, תלמידות ותלמידים – למדנו בשנה וחצי האחרונות מגוון כישורים חדשים, מצד אחד גילינו בעצמנו כוחות שלא הכרנו ומצד שני נחשפנו לחולשותינו.
שנת הלימודים תשפ”ב צפויה לזמן לנו אתגרים חדשים-ישנים: שינויים במערכת השעות, במיקום ובגודל השיעורים, במדיום שבו יתרחשו וכן הלאה – אך רבים מהם קשורים באתגרים שכבר התמודדנו איתם בשנה שעברה. פתיחת השנה היא הזדמנות לשאול את עצמנו ואת תלמידינו: מה למדנו על עצמנו בשנה החולפת? מה ומי עוזרים לנו בלמידה מרחוק? מה נרצה להמשיך לעשות השנה? ובמה נרצה להשתנות?
התבוננות על השנה החולפת לא רק כמשבר, אלא גם כחוויה של גבורה ושל התגברות לא רק מעצימה את מקומנו בתוך אי-הוודאות הגוברת, אלא גם יכולה להמשיג ולהמחיש לנו את גודל “ארגז הכלים” שכבר צברנו.
טקסים קבועים: איים של יציבות
אי וודאות מורכב מאינספור משתנים שאינם בשליטתנו. למרות זאת אנו יכולים ליצור בתוך הכאוס מבנה וסדר שיכול לשרת אותנו גם בשגרה. טקסים או פעילויות סמליות קבועות – כמו “סימני החג” השונים בסעודת ראש השנה, והמנהגים הקשורים לסוכות – יכולים לייצר “עוגנים” עבורנו כאנשי חינוך בבניית תכנית עבודה. אלמנטים כמו מערך שיעור, מערך חודשי או מתווה לשיחה אישית – יוצרים עבור התלמידות והתלמידים סדר ברור שניתן לצפות לו גם לנוכח השינויים התכופים. לדוגמה: 5 דקות של אמירת שלום במצלמות פתוחות גם בקבוצות בהן נוהגים לעבוד במצלמות סגורות, או פתיחת שיעור בשאלה “מה שלומך היום?” תייצר פתיחה שמנכיחה את מצב הרוח הכיתתי ומחדדת את הכניסה ל”שיעור עצמו” עבור התלמידים. כך ניתן גם לסכם את השיעור, השבוע או החודש או להכניס הפסקה מתודית לטובת: בדיחה, חידת היגיון או פעילות הפגתית. אולי לא כל התלמידים יתחברו למתודה שנבחר אבל יש מקום מקום להתמדה ואורך רוח. הטמעת תהליכים לוקחת זמן, אך בסופו של דבר כך יוצרים מסורות שישרתו את מרבית התלמידים והתלמידות הזקוקים ל”נקודות אחיזה” בעולם משתנה.
לשנות את שאפשר
השיר “כל שנה” מסתיים במילים כל שנה מתחילה בסימן שאלה – ואנחנו נמצא לה תשובה. ייתכן שעלינו להכיר בכך שבשנת הלימודים הקרובה לא תמיד נוכל “למצוא לה תשובה”. אבל נוכל, כמו בתהליכי חקר ולמידה שאנו מנחים בהם את תלמידינו – לצמצם את אי הוודאות, לנסח טוב יותר את השאלות והאתגרים העומדים בפנינו וליצור תהליכים מובנים ומסגרות ברורות שבתוכן נפעל, כדי לסגל יציבות, שגרה ושלווה ככל יכולתנו – עבורנו ועבור התלמידות והתלמידים שנזכה ללמד בשנה הבאה עלינו לטובה.
+
תומר שני הוא מורה בבית הספר החקלאי עין כרם, ליד ירושלים ומנהל את קהילת החינוך של בינ”ה
