לזכרו של בארי צימרמן ז״ל
המושג הזה יהדות חילונית – Secular Judaism הפך בדור האחרון להיות צירוף בעייתי. בשני הקיבוצים היהודיים הגדולים בעולם חילוניות היא מושג שלילי. מושג המבטא ריקנות, התבוללות, שטחיות וחוסר רגישות. הגורמים לכך רבים והתופעה מורכבת מקוצר היריעה של הרשימה הזו. אציין רק את השקיעה של הנארטיב הסוציאליסטי הציוני בישראל מול עלייתו של הימין הדתי. ובקהילה היהודית בארה”ב בעיית ההתבוללות ונישואי התערובת יצרו אנטגוניזם ורתיעה מיהודים שלא מזדהים דתית – כלומר, במינוחים אמריקאים, לא רשומים בבית כנסת.
למרות העובדה שמבחינה סטטיסטית רוב גדול של היהודים בישראל הם חילונים; שרבות מן הדמויות המנהיגות ופורצות הדרך בדורות האחרונים בקרב יהדות העולם הזדהו ושיקפו באורח חייהם תפיסה חילונית; ושמתברר שגם מתוצאות סקר PEW האחרון בארה”ב עולה תמונה מובהקת שמספר היהודים ה”לא מזדהים” הולך וגדל – עדיין בגלל המתח הפוליטי בישראל ובגלל מבנים מוסדיים לא מאוזנים במערכות החינוך בארץ ובחו”ל, הגישה החילונית ליהדות כמעט ולא מקבלת ביטוי. במקרים רבים הגישה החילונית ליהדות מושתקת, מודרת ונתפסת כלא לגיטימית. לעיתים נדמה שצריך “עוז” להיות חילוני.
רבים מהעוסקים בחינוך יהודי מעדיפים להשתמש במושגים מרוככים, המטשטשים את זהותם החילונית. יהדות פלורליסטית, יהדות כתרבות ועוד. התחדשות יהודית ויהדות ישראלית הם חלק מן המושגים הללו, המטשטשים כי מפחדים מדימוי שלילי. אולי יש שיקולים המונעים מרצון למצוא חן בעיני תורמים, או פחד מן הממסד שהולך ומקצין בזהותו הדתית.
אנחנו בוחרים לא לטשטש ולהתחפש, ומבקשים להשתמש בצורה אוטנטית במושג – חילוני. יש לזה מן הסתם מחיר. אך במהלך הרציני והעמוק לייצר חינוך יהודי, קהילות יהודית חילוניות ודמוקרטיה יהודית – אין לנו דרך אחרת.
אנו מנסים בדרך יהודית בדוקה ומוכחת – דרך הפרשנות וברוח חיבורו הגדול של חיים נחמן ביאליק – “גילוי וכיסוי בלשון”, לטעון את המושג יהדות חילונית בטעם, תוכן ועומק שיאפשר למילים עצמם להאיר באור חדש. ממש כמו אבני החשן באפודו של הכהן הגדול. אציע כאן כמה פירושים למושג חילוני/חילון בעברית, שיוצרים הארה חדשה על האטימולוגיה של המילה.
ארי אלון, מורה לתלמוד – דרשן נודד ואחד ממבשרי הגל של התחדשות יהודית חילונית בישראל. דורש את המושג חילוני כ-חָלון. בכך הוא פותח חלונות בבית המדרש הישן המסורתי שהיה נחלתה של עלית למדנית גברית. “וּבְרַפְּאִי אֶת-מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס – אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי״ (ח.נ. ביאליק). בכך הוא מאפשר מדרש יצירתי חופשי שעיקרו חידוש, כמו שנאמר במסכת חגיגה בתלמוד הבבלי – “אי אפשר לבית המדרש שאין בו חידוש” . מלבד הדימוי הציורי של הרחבת יריעות בית המדרש, והפיכת הלימוד ליצירתי וחדשני, מרמזת הפרשנות החדשה לשימוש היומיומי במחשב וברשת האינטרנט ככלי מרכזי ללימוד הוראה ותקשורת, של תלמידי ותלמידות בתי המדרש באלף השלישי.
דב אלבוים, סופר, מורה ואיש תקשורת מפרש את המושג חילוני בזיקה למונח ׳חלל׳, או ׳החלל הפנוי׳. בדרש על הפסוק מתהילים אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים– מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי. דב מפרש את ה-אין שהוא הוא החלל הפנוי. שם נברא העולם לפי תאוריית ה”צימצום” בתפיסה הקבלית. שם מתרחשת היצירה ומשם מתגלים כוחות החיים הדינמיים והחידוש. משם יבוא עזרי וזו הנקודה הפנימית ביצירה האלוהית. זוהי גישה חילונית שאלוהים הוא חלק ממנה.
הצעה נוספת לפרשנות שאציג כאן היא חילוני כ׳חָלומי׳. בחילוף אותיות של מ/נ במרכז אותיות הא’ב’. החלום הוא נדבך חשוב ותשתיתי בסיפורי המקרא – חלום יעקב וחלומות יוסף. החלום הוא הסדנא של המחשבה הלא מודעת, סדנת היצירה של הנפש. החלום גם נקשר לחזון לנבואה לייעוד לאומי. הוא כלי עיבוד המקשר בין עבר לעתיד, בין סף ההכרה למודעות עצמית, בין שינה ליקיצה, בין דמדומי הזייה ובין מעבר לקריאה לפעולה.
האופציה היהודית החילונית הרי היא כחלונות פתוחים ליצירה וחדשנות בבית המדרש החדש. החילוניות בנקודה פנימית בלב החלל הפנוי צומחת מתוך האין. החילוניות עולה מן החלום להגשים עשייה במציאות. זה כבר נשמע חיבור חיובי. אולי משהו שאפשר להתחיל לעבוד איתו. אולי, צריך לשמור על מידה של ספקנות, אבן יסוד בכל השקפה חילונית.
ב-2 באוגוסט 2016 נפרדנו מחברנו בארי צימרמן, באר מים חיים של יהדות חילונית מקורית. מראשוני התנועה להתחדשות יהודית בישראל ותלמיד חכם מעולה וצנוע. אלה הדברים שכתב מנכ״ל בינ״ה ערן ברוך לזכרו.
