שנת הלימודים שחלפה לה לא הייתה דומה לקודמותיה. מגפת הקורונה שהגיחה לחיינו אי שם באזור פורים שינתה את מציאות חיינו לבלי הכר. חודשים ארוכים נשלחנו לביתנו, ניסינו לשמור על שיגרה באמצעות הוראה מרחוק, להכניס סדר בכאוס הסובב. מצד אחד התכנסו פנימה כל אחד ואחת לביתה, אך מן הצד השני הבנו את חשיבותו של העולם הממשי שמתקיים מעבר למסכי המחשב והטאבלט. כמהנו לשיחה משמעותית, למפגש עם התלמידים והתלמידות, לשיח שאינו מועבר רק בהודעות אלקטרוניות באחת מהמדיות הרבות העומדות לרשותנו. כאשר הוסר הסגר וחזרנו ולו למעט זמן למפגשים פנים מול פנים, שמחנו בכל חיוך ובכל שיחה שהתגלגלה לה. כך הסתיימה לה השנה עם חיוך קטן, תקווה גדולה וחששות גדולים עוד יותר מפני הבלתי נודע.
פרשנים מפרשנים שונים מנסים להסביר לנו שהעולם השתנה לבלי הכר, שאנו חיים בנקודת זמן היסטורית שמהווה קו פרשת מים. נלמד לעבוד מהבית, שיטות ההוראה ישתנו והיחסים הבינאישיים יקבלו תפנית. מעבר למילים הגדולות הללו עומדת השאלה, כיצד המציאות המוכרת לנו כאנשי ונשות חינוך עומדת להשתנות? כיצד נלמד? באילו אופנים נפגוש את התלמידים? וכיצד נמצא את דרך האמצע בין הוראה לבין קשר משמעותי? שאלות רבות שמפלחות את חלל האוויר, לעיתים טורדות את הנפש ולעיתים מביאות עימן דווקא משב רוח מרענן של התחדשות ויצירתיות.
כמורים ומורות המלמדים ומקנים ידע, המשבר הנוכחי פתח תיבת קסמים של יכולות. עשרות כלים חדשים ומתחדשים מאפשרים לנו לפתוח בפני תלמדינו עולם ומלואו של דעת וידע. מחשיפה לעובדות חדשות ועד לאסטרטגיות למידה הנותנות בידי התלמידים כלים להכיר את המציאות הסובבת. כאן יש מקום רחב להעשרה והטמעה של כלים פדגוגים מגוונים שהרשת מלאה בהם. ממשחקי רשת, שאלונים אינטרקטיביים, חדרי בריחה, שיעורים מקוונים ומטלות שהופכות את הלמידה למשחק של גילויי והעשרה. ככל שהמשבר הפוקד אותנו מחריף כמות הכלים העומדת לרשותם של המורים הולכת וגדלה. עולם ומלואו של כלים שהופכים את הלמידה לחוויה שונה ומעשירה שתשנה את האופנים בהם אנו מלמדים מעתה ואילך.
התמורות הטכנולוגיות ממלאות את החלל שנפער בכל הקשור ללמידה והוראה, אך הן אינן נותנות מענה לצורך הרגשי ולתיווכו של העולם. כל מי שעוסק בחינוך ולא רק בהקניית ידע, יודע שאין תחליף לשיח משמעותי וכנה. אין תחליף לשיחה המאפשרת לפתוח צוהר לעולמו של התלמיד, לחוויותיו מהעולם המשתנה לנגד עיניו. דווקא בתקופה מבלבלת זו שבה אי הוודאות והתהיות מגיחות מכל עבר, יש מקום ייחודי לאיש ואשת החינוך. לאלו ששואלים שאלות מסדר גבוה יותר, ממקום של המפגש של האדם עם עצמו ועם סביבתו. גם במציאות הטכנולוגית הסובבת אותנו מכל עבר, לא אבד כוחה של השאלה הפשוטה, איך את\ה מרגיש? איפה המאורעות פוגשים אותך? ממה אתם חוששים וחוששות? ייתכן שהשיבה ללמידה בקבוצות קטנות של קפסולות, תאפשר שיח שעד כה היה קשה לקיים בכיתות גדושות המונות עשרות תלמידים. דווקא המגבלות מביאות עימן תקווה לשיח אחר, דיאלוגי, מאפשר הפותח את הלב ואת הראש. כך מתוך הכאוס הסובב סגלי ההוראה יתחברו מחדש לתפקידם כאנשי חינוך, המתווכים לתלמידים את העולם, שומעים את כאבם, מביטים יחד עימם פני עתיד ונוטעים בהם תקווה ויכולת.
בפרוס השנה החדשה שרב בה הנסתר על הנגלה מגיחה לה קרן אור של תקווה המביאה עימה בשורה חדשה למורה, לתלמיד ותלמידה, לקהילת בית הספר ואולי גם למערכת החינוך הכמהה לשינוי. אני מאחל לכולנו שנדע לזהות את הטוב המגולם בהתרחשויות ולצאת מימנו לנתיבים חדשים של יצירה, התחדשות והקשבה.
שנה טובה
