אפשר לעצור אתכם בשטף החיים ולקבל דקה מזמנכם? אפשר לספר לכם קצת על האתגרים העומדים בפני יהדות ארצות הברית ובמיוחד בפני הדור הצעיר רגע לפני שהם מתחילים את המסע היהודי שלהם? אל חשש – לא נדבר רק על הבעיות. יש לנו גם פתרונות שיכולים לעניין אתכם.
אחת הדרכים של אנתרופולוגים לחקור את ערכי היסוד של תרבות מסויימת היא לחקור את טקסי ההתבגרות שלה. בטקס ההתבגרות החברה מסמלת מהם הערכים, הכישורים וההתנהגות הרצויה של חבר בוגר בקהילה. בחברות פראיות נמצא מבחני אומץ הקשורים בהשרדות ובכישורי ציד, ביחידות צבאיות נראה טקסים הבוחנים את מידת ההקרבה והנאמנות ליחידה ובמוסדות אקדמאיים הבגרות תינתן אל מול הוכחת ידע ויכולת ניתוח של הנושאים הנלמדים.
אם כך מה יגלה החוקר הבא ללמוד את טקס ההתבגרות היהודי, בר המצווה? ראשית, שהגיל בו יהודי נחשב בוגר הוא שלוש עשרה. שנית, שהדבר החשוב ביותר ליהודי בוגר הוא לדעת לקרוא בתורה, לדרוש בה, בקהילות מסוימות אף להניח תפילין ולקיים את מצוות התורה.
חישבו על אותו חוקר שלאחר שישלים את מחקרו יצא ויפגוש יהודים בני 25 בישראל או בארצות הברית ויבחן את אורכות חייהם. מה יגלה? רובם המכריע של אותם צעירים לא קורא בתורה, לא מניח תפילין ולא רואה במצוות התורה חלק חשוב מחייו, שלא לדבר על כך שרוב היהודים רואים שיוויון בין תפקיד האשה והגבר בחברה הבוגרת בעוד שבטקסי הבר/ בת מצווה יש עדיין הבדל משמעותי בקהילות חילוניות רבות בישראל וגם מחוץ לזרמים המתקדמים בארצות הברית.
על חלק מהפער בין הטקס העתיק למציאות היהודית העכשווית ניסו בעבר לגשר בעיקר בחברה הקיבוצית דרך 13 משימות בקהילה ולקיחת חלק פעיל בעבודה החקלאית או במשימות שמירה והגנה. זכור לנו הסיפור הידוע על אבא של יגאל אלון שהעניק לו לבר מצווה אקדח ושלח אותו לשמור בשדות.
אך עדיין ברוב המשפחות היהודיות הלא דתיות בישראל ובארצות הברית, טקס הבר מצווה לא השתנה משמעותית למרות השינויים מרחיקי הלכת שעברו על החברה היהודית בכל שנות הציונות, הריבונות והחילון.
נושא נוסף שמחנכים יהודים לא ירדו עוד לעומקו הוא השינוי המשמעותי לא רק בתוכן הבר מצווה אלא בגיל שבו היא מתרחשת. עד לראשית המאה העשרים, גיל שלוש עשרה היה אכן גיל המעבר מילדות לבגרות. הילד יצא לעצמאות, לעיתים התארס , הפך לשותף פעיל במשק הבית ולפעמים אף יצא הרחק מהבית להשיג פרנסה או השכלה כללית או ישיבתית.
מה יגלה אותו חוקר שיפגוש את היהודים בני ה-25 אותם הזכרתי? רובם, כ-12 שנה אחרי טקס ההתבגרות עדיין חיים על חשבון הוריהם, לא מחזיקים עבודה קבועה, מחפשים את עצמם, לא יודעים היכן יגורו עם מי יתחתנו ובמה יעסקו . בהקשר הזה לחשוב על גיל שלוש עשרה כזמן טוב לטקס התבגרות נראה רחוק מאד מהמציאות.
אז מה אנחנו מציעים?
קודם כל, לא לבטל את בר או בת המצווה- זהו טקס עתיק וחשוב. וכמו בשאר הדברים בהם אנו עוסקים, יש למצוא את האיזון הנכון בין מסורת לחידוש ולייצר טקסים וחוויות משמעותיות אשר מתאימות לתחילת גיל ההתבגרות כפי שהוא נחווה היום בשילוב ובהשראת סמלים וטקסטים יהודיים.
ההצעה שלנו מבקשת להפוך את שנת השירות בישראל ושנת ה-GAP בארצות הברית לשער הכניסה החדש לעולם היהודי:
גיל 18 הוא הגיל שבו באמת עוזבים את בית ההורים: בישראל לצבא ובארצות הברית לקולג’. זהו גיל שבו האדם הצעיר נמצא בשלב מנטלי בשל לבחינת זהותו האישית והקהילתית וכמובן הוא קרוב הרבה יותר לגיל בו יידרש לקחת החלטות משמעותיות לגבי אורכות חייו .
ומה לגבי התוכן? נדמה לי שרוב היהודים החיים היום משני צידי האוקיינוס רואים ביהדות את אחד המרכיבים בזהותם (גם אם לא היחיד או העיקרי) היהדות הזאת היא יהדות הקשורה בתחושת שייכות לעם היהודי, וברצון לחיות חיים יהודיים מלאי השראה אך לא תחת סמכות, חיים בהם לקהילה , לטקסי החיים והחגים ולטקסט היהודי יש מקום משמעותי שמתחבר לאורכות חייהם ולמרכיבי הזהות הנוספים שלהם. לכל זאת נוסיף גם את הצורך של כולנו ביעוד ובמשמעות לחיינו: מקורותינו היהודיים מציעים לנו ייעוד משמעותי של תיקון העולם, רדיפת צדק בקשת שלום ודאגה אקטיבית לגר ליתום ולאלמנה.
לשמחתינו, צברנו ניסיון רב בהפעלת תוכניות גאפ, ש”ש ומכינה לסוגיהם- נסיון שמחזק את האמונה בתכנית לא רק כטקס מעבר אלא כהתנסות משמעותית בדבר עצמו.
הנסיון בשיתוף הפעולה בין ארגון בינה הישראלי לOshman Family JCC בפאלו אלטו מזמן הזדמנות נפלאה להקמת תכנית אשר בליבה מפגש בין יהדות ישראלית חילונית עכשווית למיזמים יהודיים חדשניים ובניית גשרים בין הקהילה היהודית האמריקאית לישראלית. יחד ניתן לבנות שנה משמעותית המתרחשת חלקה בישראל וחלקה בארה”ב, המשתתפים בה חציים ישראלים וחציים אמריקאים וכך גם הצוות תפעולי והחינוכי של התכנית.
עכשיו דמיינו לכם מאות אלפי יהודים בני שמונה עשרה עוזבים את בית הוריהם ורגע לפני שהם נכנסים לחייהם הבוגרים הם חווים תקופה משמעותית יחד עם יהודים בני גילם מכל העולם, לומדים יהדות בצורה פתוחה וחילונית, בונים לעצמם אורכות חיים בהשראת המסורות הקדומות ובצורה המתאימה לדור הזה ומתנדבים יחד בקהילות נזקקות בכל רחבי העולם.
נדמה לי שאם נפנה כקהילה חלק מהמשאבים המושקעים היום בשנת בר המצווה לשנת הגאפ נפתח דלת רחבה ומשמעותית יותר לכניסה לעולם היהודי במאה ה-.21
