מגפת הקורונה הפוקדת אותנו בחודשים האחרונים מציבה אתגרים אדירים בפני מערכת החינוך. באופן טבעי השיח מצטמצם לשאלות תפעוליות ותקציביות. מספר המשתתפים בכל קבוצת לימוד, ימי הפעילות, הצורך בהרחבת כוחות ההוראה והיכולת לשמור על תוכנית הלימודים בתנאים משתנים. לצד שאלות אלו שאין ספק שהן משמעותיות, עולות ביתר שאת שאלות פדגוגיות המצריכות בחינה מחודשת של כלל אופני הלמידה במערכת החינוך. האם שיטות ההוראה שלנו מותאמות לעידן החדש? כיצד נוכל לחזק בקרב התלמידים והתלמידות סקרנות, התמדה ומוטיבציה ללמידה? כיצד ניצור את החיבור בין עולמות התוכן לעולמם של התלמידים? כיצד נמשיך לחנך לערכים ולמעורבות בעידן בו כל אחד ספון בביתו?
אם נעצור לרגע קט מהמולת העשייה נוכל להבחין שהנתיבים למציאת התשובות לשאלות אלו, מצויים זה מכבר במערכת החינוך שלנו. כל שעלינו לעשות הוא להשמיש את אותם שבילים ולבחור ללכת בהם, בתחילה בצורה של פילוס דרך אך לאחר מכן בהתמדה עד להגעה ליעד המיוחל. אחד מהנתיבים הללו הוא הסיור הלימודי-חוויתי.
הסיור כהזדמנות ליציאה מהמוכר
הסיור הוא הזדמנות לצאת מחלל הכיתה או ממסכי המחשב בהם מתקיימת הלמידה מרחוק. לשאוף אוויר אחר, להריח ניחוחות לא מוכרים ולשטוף את העיניים במראות שאיננו רגילים לראות ביום יום. שבירת השיגרה המוכרת מביאה עימה התרגשות, ציפייה וסקרנות. תפקידנו כאנשי חינוך הוא לחבר לעוררות הרגשית, ידע וחוויות ההופכות את הסיור לאירוע לימודי בעל משמעות. חוויה המהווה חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים, המאפשרת לתלמידים ולמורים לראות נדבכים חדשים בתחומי הדעת הנלמדים לאורכה של השנה.
כך כאשר אנו לומדים בהיסטוריה או באזרחות על החברה בישראל והתגבשותה, איננו נשארים עם מספרים ותיאוריות בלבד אלא אנו רואים את התהליכים המתוארים בכיתה בעיננו. אנו נפגשים עם מושאי הלמידה ויוצאים משיח סטראוטיפי ומקטלג אל עבר מפגש אנשים ונשים הנמצאים מאחורי המספרים והעובדות. השילוב בין השטח והמציאות מחייה את תוכניות הלימודים והופך אותן לרלוונטיות, לכאלו המדברות על המציאות החברתית בה אנו חיים כאן ועכשיו. החיבור המיידי בין נושאי הלימוד לבין ההתרחשויות בשטח מאפשרים לתלמידים לזהות את מידת הרלוונטיות של החומר הנלמד לחייהם הן כפרטים והן כקבוצה.
מעבר מקולטים ליוצרים – תהליך ההכנה המקדימה כחלק בלתי נפרד מהסיור
על מנת שהלמידה תהייה משמעותית ולא תיאורטית, יש צורך להעביר את התלמידים ממצב פסיבי של קלטנים (המדריך מדבר והם נעים על רצף של הקשבה) למצב אקטיבי בו הם מדברים ומביאים את עולמם הפנימי לסיור. המעבר מסביל לפעיל אינו מתחיל ביום הסיור, אלא שורשיו נטועים בתהליכי ההכנה המתקיים בכיתות. החל משיעור מקדים המסביר את מושגי היסוד אותם נכיר בסיור וכלה בדיון שמאפשר לתלמידים להעלות חששות, תהיות ומחשבות. בין השיעור לבין הסיור ניתן לתלמידים משימות חקר שיאפשרו להם לצאת למסעות למידה וגילוי שיציידו אותם בידע מוקדם, ובמושגים שדרכם הם יתבוננו במציאות. תהליך ההכנה מוביל לכך שהתלמידים והתלמידות אינם מוטלים לסיור אלא עוברים תהליך משמעותי לפניו ומגיעים אליו ממקום של ביטחון וסקרנות, המהווים מעין תשתית לקליטתו של ידע חדש.
תהליך זה יכול להתקיים במסגרת תוכנית הלימודים הקיימת ולהתבסס על הכוחות הפדגוגים הקיימים בבית הספר, בכך הסיור אינו מהווה אפיזודה חולפת בלוח השנה אלא חלק בלתי נפרד מהתוכנית הלימודים הקיימת.
המעבר מהדרכה להנחיה – הפיכת המפגש ליצירה אישית וקבוצתית
לאורכו של הסיור נשתדל לעבור מהדרכה להנחיה, כלומר לא נתמקד רק בעובדות היסטוריות, סוציולוגיות ותרבותיות אלא במרכז השיח נציב דווקא את הדיון שמערב את התלמיד והקבוצה. השיח שיתפתח סביב השאלות הערכיות והנרטיבים העולים מהשטח יהוו גשר בין העובדות לבין עולמם של התלמידים. כך יהפוך הסיור למעין פסיפס המשלב בין עובדות לבין פיסות חיים רלוונטיות הפוגשות את התלמידים בהתלבטויות איתם הם מתמודדים כמתבגרים וכאזרחים במדינה המשנה את פניה.
לאחר הסיור נעבור לשלב העיבוד, בו נאפשר למשתתפים ולמשתתפות להעלות חוויות ותחושות, ולעשות סדר במידע הרב שנצבר. פעמים רבות העיבוד החינוכי-לימודי המתקיים בכיתה לאחר הסיור, מהווה את החלק המשמעותי ביותר בשיח המתקיים עם התלמידים. כך הם אינם נשארים עם מראות לא מעובדים, אלא הם מקבלים כלים לשלב את הידע בעולמם ולשזור אותו בנתיבות חייהם. בכך הסיור, אינו מהווה נקודה בודדת ונטולת הקשר בלוח השנה הלימודי, אלא נקודת משען שניתן לחבר אליה אירועים וסוגיות נוספות.
כיום בעידן ההערכה החלופית השמה דגש על הערכה מעצבת, הרפלקציה על הסיור ומשימות החקר הנלוות עליו יכולות להוות נדבך משמעותי בחיבור בין ציון לבין משמעות. בין שיח פורה ורלוונטי לבין שיקופו בגיליון ההערכה של התלמיד.
היציאה מחלל הכיתה כהזדמנות לשילוב בין למידה למעשה
לסיכום, היציאה מגבולות הכיתה וממרחבי ההוראה מרחוק אל השטח אל החיים כהוויתם, מהווים הזדמנות לימודית-ערכית וחווייתית. כזו המיישמת הלכה למעשה מילים גדולות כמו פדגוגיה חדשנית, למידה פעילה, מעורבות ויצירת הקשר בין החומר הנלמד לבין עולמו של התלמיד. הטמעתם של הסיורים כחלק מתוכנית הלימודים והפיכתם לנקודה ארכימדית בתוכנית הפדגוגית, מהווה אתגר לצוותים החינוכיים אך אם עומדים בו ניתן לפתוח באמצעותו מרחבים ואופקים ללמידה משמעותית הפוגשת את עולמם של התלמידים. כיום בימי הקורונה, כאשר האפשרות ללמידה בחלל הכיתה הולכת ומצטמצמת דווקא הפניה למחוזותיו של הסיור הלימודי מהווה הזדמנות להתחדשות, להתאמה ולפתיחה של אופקים חדשים למורים ולתלמידים כאחד. כאלו המאפשרים לכלל המעורבים לראות כיצד הלימוד והמעשה נכרכים יחדיו, כיצד הידיעה והחוויה הופכים למאיץ חברתי המאפשר לחולל שינוי בסובב.
