בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

לחיות את הטבע | על גינה קהילתית באמצע העיר

ט״ו בשבט, אותו אנו מציינים כחג הטבע, הוא הזדמנות לחפש בארון הספרים היהודי את המקום בו התרבות שלנו פוגשת את הטבע. אך שיטוט בספריה ענפה זו מעלה בעיקר תסכול. המשנה מזהירה את האומר ״מה נאה אילן זה״ במקום לשנן דברי תורה כי הוא מסכן את נפשו. המקרא מורה לנו לכרות את האשרה. הספרות הענפה של ימי הביניים בגלות מנוכרת עוד יותר מסביבתה. אני שולף עוד כרך אחד, והנה – “חיה את הטבע!" אילו מילים מרגשות עולות מתוך דפיו המצהיבים של הספר הישן! לא הקריאה הנפוצה בקרב מדריכי הטיולים- "דע את הטבע וחבבהו", לא הקריאה השחוקה לחזור אל הטבע ולא דרישה לשמור עליו, אלא לחיותו. כותב המילים הללו הוא א.ד. גורדון מתוך המסה "האדם והטבע". 

אולם כיצד חיים את הטבע?

א.ד. גורדון הוא אחד החלוצים הבולטים של העליה השנייה. הוא היה מבוגר משאר החלוצים, והם ראו בו דמות רוחנית אשר הציעה תחליף לעולם המסורת שנטשו. התחליף היה "דת הטבע". בבסיס משנתו של גורדון ניצבת התפיסה שגלות העם מארצו היא גם גלותנו מהטבע. העם שהתרחק מהאדמה כמוהו כאדם המגורש מגן העדן. יתרה מזו, החיים המודרניים הרואים בטבע חומר גלם לתועלת האדם, הם במהותם חיים של התרחקות וניתוק מהטבע, ולכן סיפור חיי האדם הוא סיפור של גלות מגן העדן, מהטבע. לכן, על פי גורדון, האדם חייב לחיות בטבע, שכן הטבע לאדם הוא כמים לדג; הוא חייב להיות מוקף בו בכל אטומי גופו. איננו יכולים להסתפק בטיול בחיק הטבע, כשם שטיול במים לא יספק את צרכי הדג. האדם אינו מבקש לבקר בגן העדן, הוא מבקש לחיות בו. 

אך מה משמעות המילים "לחיות את הטבע"? הרי אנו חלק מהטבע, ואין דבר שהוא לא-טבעי. ועם זאת, אם גם אתם הקוראים מכירים את אותה תחושת געגוע אל תחושת האדמה וצל החורש, לכם אומר גורדון, "ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך". 

אנו חלק מהטבע, דווקא ביציאה למדבר השקט אנו שומעים את עצמנו. אט אט נושרות מעליך הקליפות שהפרידו בינך לבין העולם, "והכרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודך – את הכל…״

לחיות בטבע משמעו לשנות את האופן בו אנו חווים ומתייחסים אל העולם. כל היבט ביחסינו צריך להיגזר מיחסינו עם הטבע. מתוך הקשבה לעולם. אך החיבור העמוק ביותר לטבע לא יתרחש מתוך התבוננות בלבד, אלא מתוך רעב. "והיה ביום ההוא וניתנה בך, בן אדם, רוח חדשה, והרגשת רגש חדש, רעב חדש – לא רעב ללחם ולא צמא לכסף, כי אם לעבודה. ומצאת עונג בכל עבודה, אשר תעבוד, ובכל מעשה, אשר תעשה, כעונג אשר אתה מוצא באכילה והשתיה."

חיים בטבע הם חיים של יצירה, של חיבור, של עבודה. זו עבודה שאין מטרתה הגדלת הכסף, אלא היא מהנה. זו עבודה המזינה את האדם כמאכל ומשקה וכמוהם מביאה לו הנאה. עבודה שאינה משתמשת בטבע אלא משתפת איתו פעולה. "והיה בעיניך חללו של עולם בית המלאכה ואתה והטבע – עובדים. ולב אחד לשניכם ורוח אחת." העבודה הגורדונית הזו היא עבודה פיזית, אך בה בעת עבודה רוחנית. זהו החיבור העמוק ביותר לעצמי, לאדם, לאדמה, ולעולם.

גורדון ביקש לדבר בכתביו רק כל עוד "נשאר בהם ערך חי". נראה שכיום, בעיר הפוסטמודרנית מכוסת האספלט, בארץ המחלפים ומנופים, דבריו בוערים מאי פעם. בן אדם, "חיה את הטבע!". 

בחווה החקלאית בגני טבע אנחנו מנסים למצוא את הביטוי המעשי של עקרון זה. החווה יושבת באיזור הצפוף והאפור ביותר של דרום תל אביב. כאן, במקום שהיה אתר של פסולת בנין ורחיצת מכוניות פיראטית, אנו מגדלים ירקות, עצי פרי, בונים מפסולת ומטפחים גן בוטני. בעודנו יושבים כאן גילינו שלא רק את הירקות אנו מגדלים אלא גם את האדמה. באמצעות טכניקות אקולוגיות פשוטות פוריות הקרקע עלתה ופסולת המטבח של המכינה הקדם צבאית נעשתה לקומפוסט. מגוון החיות בקרקע ובאוויר התעצם. במבט מעמיק עוד יותר, מסתבר שאיננו מגדלים אדמה אלא קהילה. מאות האנשים שבאים מדי שבת לפעילויות טבע, לגעת באדמה, או המשפחות המפעילות את הגינה הקהילתית, עבורם הגינה היא בית, היא טבע שאינו רק מפלט אלא מקום לגעת ולעבוד, לחיות. ולבסוף חניכי שנת השירות, הצוות שמטפח ומפתח את החווה מדי שבוע. מגדלים פרחי בר נדירים וזני חיטה קדומים, לצד כרוביות וסלרי ופול. כשאני עובד איתם, רואה אותם גדלים ומגדלים, מגלים על עצמם ומגלים לי אפשרויות נוספות לפתח את המקום הזה, אני מרגיש באופן החזק ביותר, שיחד, אנחנו חיים את הטבע. וככל שאנחנו עובדים יחד, הרעב לעבודה זו רק גדל. 

רוצים להצטרך לפעילות שלנו בחווה? כל הפרטים ממש כאן!

 


איתמר סתת הוא רכז הגן הבוטני והחווה החקלאית בישיבה החילונית בתל אביב

מאמרים נוספים: