“אחרי כל מלחמה
מישהו חייב לנקות
סדר כלשהו
הרי לא יתרחש מעצמו…”
(סוף והתחלה, ויסלבה שימבורסקה. תרגום: רפי וייכרט)
ימים לא פשוטים עוברים על כולנו. רק לפני שבוע היה נדמה שהתחלנו לחזור לשגרת החיים ולעבודה החינוכית המתקיימת פנים אל פנים. את תחושת החזרה לשגרה קטעה המציאות הביטחונית הקוראת תיגר על הערכים הבסיסיים ביותר אליהם אנו מחנכים ומחנכות מידי יום. על אף המורכבות הרבה ואולי דווקא בגללה, מתחדד תפקידינו כמחנכים/ות. בזריעת מעט ודאות וביטחון קבוצתי- חברתי בתוך המציאות הזו, בהענקת כלים ישימים לניווט בטוח במציאות החברתית בה אנו חיים. במאמר אציע לצוותי ההוראה כלים פדגוגים ותשתית מושגית שיעזרו לכם ביצירתו של שיח היודע להכיל מורכבות, ריבוי דעות וכיווני מחשבה המתבוננים גם אל עבר היום שאחרי המלחמה.
איוואן אייווזובסקי, הגל התשיעי, 1850
יצירת מרחב בטוח
תפקידנו כאנשי ונשות חינוך הוא לשמור על המסגרת שלנו כקבוצה ובתוכה מרחב בטוח המייצר עוגן של ביטחון בתקופה מורכבת זו. שמירה על המסגרת, אם בבית הספר ואם באמצעים אחרים, מייצרת לתלמידים ולתלמידות עוגן חינוכי-ערכי בתוך חוסר הוודאות השורר בימים אלו בקהילות ובחברה בכלל. בתוך מרחב זה צריכה להינתן לגיטימציה לחששות ולרגשות תוך העמקת ההבנה והשיח על כך שהסיטואציה מורכבת מריבוי של רגשות, נרטיבים ומשקעים קודמים בשני הצדדים. המושג מרחב בטוח מייצג יותר מאשר מרחב שניתן להביע בו את עצמנו אלא מרחב שאנו מרגישים בו שייכים על אף עמדותינו שונות, כזה המאפשר קונפליקט, ריבוי דעות ופתיחו ואפילו יצירת מציאות אלטרנטיבית. דווקא בימים אלו, בהם העשן אופף לא רק צמתים אלא גם את האמון שנתנו בשכנינו ואת תחושת הביטחון האישי שלנו, יש מקום להציף את הרגשות והדעות ולאפשר שיח מכבד במסגרת בטוחה תוך הצבת קווים אדומים ברורים המשאירים גזענות ושנאה מחוצה לו.
אתיקה דיאלוגית – שיח חוצה נרטיבים הרואה את האחר
כמחנכים עלינו לחתור לעיסוק במצב מנקודת מבט אנושית תוך הפחתה של המתחים והתפיסות האידיאולוגיות, תפיסה זו מבוססת על מודעות לשיח הנרטיבי. על פי ד”ר אסתר יוגב, אנו צריכים לזכור כי אנו אוחזים בנקודות מבט שונות המובילות אותנו לנרטיב מסוים. הנרטיב הזה צובע את הפרשנות שלנו כלפי המציאות, אנו רואים בו אמת והוא מעצב את זהותנו. על פי יוגב, עלינו לאתגר את השיח הנרטיבי על ידי חשיבה אתית – חשיבה המאפשרת לנו לראות את האחר ואת נקודת המבט שלו – תוך הבנה מסוימת וכיבוד של תחושותיו ודעותיו. שיח אנושי או אתי זה מאפשר לנו לבחון את המציאות לא רק במונחים של צדק ושל אמת אלא כאסופה של סיפורים אנושיים המתרחשים במרחב בו אנו חיים.
חשוב להבהיר –שימוש באתיקה דיאלוגיות אינה מייצגת ויתור על זכויותינו או על תפיסת העולם שלנו, אלא על האחריות שלנו כמחנכים לשיח הומני הרואה את האדם ואת הקהילות, ככאלו שמבינים שהעולם אינו שחור ולבן ומנסים לתת מקום לגוונים השונים ולאמונה באדם.
לתת לתלמידים את הכלים לבחינת המציאות- להרחיב את טווח השאלות
בתוך הכאוס הנוכחי ישנה השפעה כבירה למקומות המידע מהם שואבים התלמידים והתלמידות את ידיעותיהם. חשוב לתת לתלמידים ולתלמידות כלים פרקטיים לבחינתן של הידיעות המציפות אותם. זהו המקום להעלות שאלות כדוגמת: מהו מקור מידע אמין? למי יש אינטרס שנכיר את המידע המפורסם? מהם ידיעות כזב-פייק ניוז? וכו’. על פי הפילוסוף החינוכי, פאולו פריירה, אחד מאבותיה של הפדגוגיה הביקורתית, רק כאשר יודעים התלמידים והתלמידות לזהות את האינטרסים השונים במרחב בו הם חיים, הם מסוגלים לסלול לעצמם דרך חשיבה עצמאית.
פריירה טוען שייצור הידע מתקיים תמיד על ידי גורמים מעמדיים, גזעיים, מגדריים ופוליטיים. אל מול קבוצות אינטרס אלו צוותי החינוך צריכים לתת לתלמידיהם ותלמידותיהם כלים לערער על מקורות הידע השונים ולזהות את האינטרסים המובנים בתוכם. כך למשל אפשר לזהות בימים אלו פעולות וכתבות המשרתות פוליטיקאים ומפלגות במאבק הפוליטי העכשווי, כאלו המחזקות צדדים שונים במנהיגות הפלסטינאית ועוד.
ומה הלאה? לדעת להביט על היום שאחרי
כפי שכתבה המשוררת, ויסלבה שימבורסקה “אחרי כל מלחמה מישהו חייב לנקות”. מעבר לשאריות הצמיגים הבוערים והזגוגיות המנופצות, לפצעיהם של יהודים וערבים שנפגעו כי היו שייכים ל”צד השני”- נצטרך אנו, המחנכים והמחנכות להתמודד עם ניקיון של כתם שיהיה קשה להסיר ובמרכזו משבר האמון בין קבוצות האוכלוסייה השונות שחיות כאן, להתמודד עם חציית הקווים הערכיים עליהם בנויה החברה שלנו, ולעמוד שוב על הערכים הבסיסיים ביותר שלנו כבני אדם וכחברה פלורליסטית. אפשר להסכים על שמירת חוק תוך שמירת חופש הפולחן, אפשר לחזק את הלגיטימציה להפגין בחברה דמוקרטית ואפילו לחסום צירים (זוכרים את הפגנת הישראלים יוצאי אתיופיה? הפגנות הנכים?) ומקביל לדון בהתמודדות הקהילתית עם שוליים אלימים- גם בבית הספר. אפשר לדבר עם המתח בערים מעורבות ומנגד לגנות גזענות ושנאה שהינה חוצת לאומים ודתות. קל לומר שיש פה לא מעט הזדמנויות חינוכיות, אך גם אנו בעולם המבוגרים, מרגישים עמוק בבטן את המועקה של הארץ הבוערת. ברור שהסיטואציה מורכבת מאוד ולא פשוטה לעיכול לכולנו- מכל הצדדים ונקודות המבט. אך בעת הזאת חשוב להעביר לתלמידים ולתלמידות מסרים ברוח החינוכית-ערכית שלנו. אופני האמירה צריכים להיות שונים ומותאמים לקהל היעד, אך המסר הכולל צריך להיות אחיד. בסופו של יום כולנו משתייכים לאותה רקמה חברתית עדינה ושברירית, לכולנו יש מחויבות הדדית להצלחתה של החברה בה אנו חיים. דרך האלימות, השנאה והגזענות אינה מובילה אותנו למחוזות הרצויים. ניצבת בפנינו משימה משותפת של יצירת חברה בה כלל חבריה ירגישו בעלי ערך, שקולם נשמע וששאיפותיהם זוכות להתייחסות מתוך כבוד. זו אינה דרך קלה שיש בה קיצורים ומעקפים, אך זו הדרך שלנו שאין לנו את היכולת או את הזכות להימנע מלצעוד בה.
__
הדר בר נס היא רכזת תוכניות חינוכיות בצוות מחלקת החינוך של בינ”ה, מתגוררת ביישוב הקהילתי פלך שבגליל.
