בינה בפייסבוק בינה באינסטגרם צרו קשר עם בינה במייל

צאו לנו מהלב | מאמר לקראת ט"ו באב

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות


עשרה ימים אחרי ט' באב, מגיע מועד שמח. ט"ו באב – חג האהבה. על מה ולמה באמצע הקיץ חג האהבה? ואיך פתאום על לוח השנה העברי שמלא בקינות וחורבן ועבדות ושואה יש פתאום חג ומקום לאהבה?

שלוש פעמים יש לנו "ואהבת" בתורה.

ואהבת את ה' אלוהיך

ואהבת לרעך כמוך

ואהבת את הגר.

דווקא את אביך ואמך אתה מצווה לכבד, לא חייב לאהוב, יש פה מסר ערכי חד וברור. לעומת המצווה של אהבת האל, והחובה החברתית כלפי הזולת וכלפי הגר, והאהבה של חג האהבה מתקשר דווקא לאהבת "דודים" כלומר אהבה ארוטית, והמסורת מדברת על בני שבט בנימין שיוצאים לכרמים "לחטוף" להם מבנות הארץ היוצאות בכלי לבן שאולין, כלומר בשמלות לבנות אחידות כדאי לטשטש את הרקע המעמדי שלהן. אירוע רומנטי עם הוד קדומים בראשיתי.

אהבה בין בני זוג היא עניין של בחירה. בתרבות המודרנית העכשווית, גם הישראלית, הזוגיות מגיעה לאחר בחירה בבן/בת זוג כלומר קודם יש "התאהבות" ואז חתונה. חשוב להבין שזו תופעה חדשה מאד, ורק לפני כמאה שנה אבותינו ואמהותינו התחתנו על פי רוב נישואי "תועלת" שסודרו בשידוך בין משפחות. זה קרה גם בעיירה בגליציה, גם בצנעא ובקזבלנקה. זוגות שהתחתנו מאהבה ומבחירה עשו זאת על פי רוב כנגד המשפחה, והקהילה והמסורת.

גם טקס החתונה המסורתי היהודי הוא למעשה, אם בוחנים היטב את הפסוקים העתיקים בארמית, טקס קניין בו מועברת הכלה מחזקת אביה לחזקתו של החתן. הטבעת המוזהבת היא סמל לכך, גם טקס הכתובה שמקדים לה. וזה עוד לפני שבכלל התחלנו לדבר על עסקי החתונות מהצד הממסדי.

בהיסטוריה הישראלית, דווקא הציונות שחררה את האהבה ממלכודת השדכנים ונישואי התועלת, והמשוררים והסופרים העבריים הראשונים יצאו חוצץ נגד תופעת ארגון הנישואין והפגיעה ביכולת הבחירה, שמכבה את הארוס ומובילה על פי רוב לזוגיות של תכל'ס, ומסתדרים ויאללה. עגנון אף קרא לעצמו "עגנון" וראה עצמו כמתיר עגונות – אפשר לקרוא את "סיפור פשוט" ולהתרשם כמה הוא לא פשוט וכמה נורא המצב בו המשפחה, האינטרסים והמסורת כופים את עצמם על לבבות צעירים ומדכאים את הלהבות ואת היצרים.

גם היום לאחר העצמאות המדינית והקמת חברה יהודית חופשית, חוברים יחד הכוחות הישנים ומנסים שוב במגוון דרכים לכבות את האהבה ולדכא את הארוס ולהחזיק את השליטה בעסקי האהבה. בחברה החרדית ובחלק מן החברה הערבית רבים הזוגות שנישאים בגיל צעיר מאד ללא בחירה. וככל שהחברה מסורתית יותר היכולת של בני הזוג לבחור באופן חופשי קטנה יותר.

חמור מכך ומצער מכל הוא הממסד הרבני אשר פולש לתחומי החיים האינטימיים ביותר, והופך את זירת הנישואין למלכודת דתית – חרדית של כפייה ואפליה לצעירים וצעירות שרוצים לבחור בחירה חופשית באהבה. המעצר של הרב דובי חיון בשבוע שעבר, וההצבעה השלילית לתיקון חוק הפונדקאות, הם פגיעה בוטה בחופש ובחירות שלנו לאהוב, והיציאה לרחובות שראינו בימים האחרונים היא הצעקה הלגיטימית ביותר שדורשת להיות עם חופשי בארצנו.

הכוכבים רימו אותי

היה חלום אך גם הוא עבר

אומרים יש אהבה בעולם

מה זו מה זו אהבה.


ערן ברוך הוא מכ"ל בינ"ה התנועה ליהדות חברתית

מאמרים נוספים: