בפרשת השבוע שלנו, וארא, בני ישראל שרויים בעבדות מתמשכת. מאות שנים של עבודת פרך, דיכוי ולעיתים אף השמדה. מציאות חיים זו העוברת מדור לדור יצרה הוויה של עבדות ושיעבוד. קיבעה דפוסי מחשבה ותחמה את מרחב החלומות והתקוות של העם. אל מול מציאות זו מוטלים האחים, משה ואהרון, המתמודדים בשתי חזיתות של שינוי תודעה. האחת, אל מול פרעה המלך המצרי. השנייה, אל מול אחיהם העבדים המתבוססים בטיט העבדות. סיפורם אינו סיפור אגדות מבית וולט-דיסני המציאות עימה הם מתמודדים קשה ואכזרית. המילים הגדולות, הערכים והסיפור ההיסטורי אליו הם רוצים לקשור את בני ישראל נופלים על אוזניים ערלות.
“וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה” (שמות ו ,9).
הספקות הפנימיים כמעכבי שינוי
האטימות והקהות שמקבלת את פניהם מערערת את ביטחונם העצמי, למרות שהאל הכל יכול ניצב לימינם, הספקות מכרסמות בהם ללא רחמים. כמו בפרשה הקודמת גם בפרשתנו משה מהסס וספקותיו מקשות עליו לבצע את שליחותו. “וידבר משה לפני ה’ לאמור הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים” (שמות, ו, 12). אני מעלה את התמונה בדמיוני, שני אחים בשנות השמונים לחייהם חווים פעם אחר פעם חוויה של דחיה. העם אותו הם מעוניינים לגאול רואה בצמד סכנה קיומית העלולה להוביל להתנגשות הרת אסון עם המשעבד המצרי והמצרים לעומתם רואים בהם תימהוניים שיש להעלים. למרות תנאי הפתיחה הקשים, הספקות הפנימיים והיעדר שיתוף הפעולה מצד סביבתם השניים אינם מתייאשים. ומלמדים אותנו שני שיעורים חשובים בהובלת שינוי.
כדי לחולל שינוי צריך לצאת מכאן ועכשיו
כאמור בני ישראל נתונים בעבודה קשה, חייהם נעים מיום ליום במאבק הישרדותי של קבוצת מיעוט משועבדת. במציאות מעין זו קשה להעפיל לגבהים ולחשוב מחשבות על חירות וגאולה. כדי לראות למרחוק העם המשועבד זקוק לדמויות חיצוניות, נביאים, הרואים מעבר לכאן ולעכשיו. כאלו שאינם כפותים בתודעת העבדות כמותם (משה לא היה עבד יום אחד). אלו המראים להם את האופק, את היום שמעבר לשעבוד. אכן החזון שמציבים משה ואהרון נתקל בהתנגדויות ובהיעדר אמון שלא פחת לכל אורך שנות הנדודים ממצרים לארץ ישראל. אך יחד עם זאת במבחן התוצאה השניים, שני היזמים החברתיים, הצליחו לחולל את השינוי שבו חפצו. הם מצליחים בדרך חתחתים ועם הרבה דם יזע ודמעות להוביל את השינוי ולקטוע רצף של ארבע מאות שנים של עבדות. בעיקר עמדה להם אמונה והתמדה שאפשרה להם פעם אחר פעם להתייצב מול האתגרים מבית ומבחוץ ובכל עת לשוב ולהעלות את תמונת העתיד של הארץ הנכספת.
שינוי מובילים עם שותפים
“אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרון אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו” (ז,2). משה אינו יוצא לשליחות לבדו, הוא מכיר במגבלותיו, ועל כן מצורף אליו אהרון אחיו המשלים אותנו. בבואנו לחולל שינוי, תודעתי\פוליטי\חברתי, איננו צועדים לבד אנו צריכים יחד עמנו צוות היודע להשלים אותנו. להאיר את הנקודות העיוורון, להשמיע קולות מושתקים ובעיקר לתת בנו את הביטחון שאנו יכולים. שינוי חברתי, לא מתקיים במחשכים ובבדידות, אלא הוא צריך את ה-Early Adopter שיתחיל את התנועה המיוחלת, זו שתראה שיש דרך אחרת שאליה יוכלו להצטרף מאמצי השינוי האחרים. המסות שבלעדיהם השינוי הוא רק נחלתם של קומץ משוגעים לדבר.
“כל אדם צריך איזו מצרים” (אמנון ריבק)
סיפור השעבוד של בני ישראל מייצג מעל הכל סיפור של שיעבוד תודעתי, המשעבד עמים ויחידים. כל אחד ואחת מאתנו חווה בחייו מצבים של תקיעות ושיעבוד. להרגלים, ליכולות, לקשרים חבריים, למקומות עבודה, לסדרים חברתיים. הפרשה השבוע מאתגרת אותנו ומאפשרת לנו לראות מעבר לקושי היא נותנת בידנו את כלים ראשוניים ליצירתו של שינוי במרחב האישי והחברתי. נוסכת בנו את הכוח לחולל שינוי, לראות מעבר לכאן ולעכשיו ולחפש את השותפים אשר יחד איתם אנו יכולים לצאת מחשכת השעבוד אל עבר הארץ המובטחת. בהצלחה!
__
אברהם אייזן הוא סמנכ”ל חינוך ותפעול בבינ”ה
